בתשובה לכליל החורש נאורי, 05/12/03 14:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. סתם מתוך סקרנות: עמדתך היא תוצאה של קריאת שני המאמרים והשתכנעות דווקא מזה של קלוג, או שחשבת כמותו גם קודם? 2. לשני הכותבים יכולת טיעון טובה, ואני לא חושבת שמישהו ישתכנע מאחד מהם לכאן או לכאן, לא אם זה הבסיס היחיד שלפיו הוא שופט. אישית, אני חושבת ששניהם קצת צודקים וקצת לא. אבל אין לי חשק, ואני גם לא רואה טעם, להתחיל להתמקח על כל פסקה או משפט בדבריהם. 3.ברור לי לגמרי, שעמדה אנטי-ציונית, או ביקורת על ישראל, אינן בהכרח אנטישמיות. כשם שברור לי מעל לכל ספק, שיש שם, בין האנטיציונים ומבקרי ישראל, גם כאלה שהם אכן אנטישמים; ועבור אנשים אלה האנטיציונות ו/או אנטי-ישראליות מהווה מוצא "מכובד" מבחינת תקינות פוליטית, למה שאינו תקין פוליטית. הבעיה היא שאין קווים ברורים בין סוגי הביקורת השונים, ולא תמיד קל לדעת למה מישהו אומר את מה שהוא אומר. לפוליטיקאים הישראלים נטיית יתר לצעוק "אנטישמיות" גם שלא לצורך. אבל לפעמים הצעקה הזאת מוצדקת. ולמבקרי ישראל נטיית יתר לצעוק "השתקת ביקורת מוצדקת בטענת "אנטישמיות"!" ולפעמים הם צודקים, ולפעמים לא. העסק באמת מאוד מורכב. אולי היחסים בין ישראל ואירופה לא יכולים להיות נורמליים, לא במאה מאתיים השנים הראשונות אחרי המלחמה ההיא... עצוב, אבל זה מה יש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני חושב שהייתה לי העמדה של קלוג לפני שקראתי את המאמר שלו. 3. נו, אז נראה שאת נמצאת איפשהו באמצע ביניהם. הבעיה היא שהכותבים הנכבדים נותנים כל-כך הרבה מס-שפתיים לעמדת "יריביהם" שקשה למצוא נקודות עקרוניות שבהן הם חולקים. לכן, אני נאלץ להתמקד בפרטים ובזוטות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |