 |
דווקא חיכיתי לתגובה הזו..
צריך לזכור שגם היום יש ביקורת פנימית בקרב החברה הפלסטינאית על הפיגועים ואפילו לחימה מדי פעם בין הפלגים השונים. מה שמפריע הוא שגם כאשר ברור שהמוטיבציה לביקורת, כמו אצל נוסייבה, מגיעה גם מסיבות מוסריות, בפנייות לקהל הפלסטיני (כמו בעצומה ההיא שנוסייבה ארגן פעם) הסיבות העיקריות שמודגשות הן פרקטיות.
כ"כ צריך לזכור שבסופו של דבר יש התייחסות לאצ"ל וללח"י כגיבורים בארץ, ויש רחובות על שם מי שרצה לפוצץ אוטובוס ערבי בעזרת טיל.
אבל, אני מודה שאני לא יודע מספיק על התקופה הזו. האם באמת עיקר הביקורת כנגד האצ"ל והלח"י נבעה מסיבות מוסריות? כ"כ האם ביקורת כזו הושמעה גם בפורומים בין-לאומיים? (למשל, האם היו אנשי רוח יהודים ציוניים בארה"ב שקראו לבגין או לשמיר "רוצח נתעב", שנדמה לי שזה מה שאפופידס מחפש אצל הפלסטינאים).
לסיכום, אני גם מאמין (או לפחות מקווה) שיש הבדלים ברמת הליברליות והקנאות הממוצעת של היהודים והערבים. אני פשוט לא חושב שההבדלים הם כל כך קיצוניים כמו שאפופידס טוען. כמו כן, לצערי יש לי תחושה שמבחינות מסויימות אנחנו נמצאים בהתדרדרות באספקט הזה מאז 1967, כך שאני לא בטוח שאנחנו היום באותה רמה מוסרית שהיינו בתקופה שאתה מדבר עליה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש