 |
המחשבה שמדינת ישראל והתרבות העברית אינם מסוגלים להטמיע לתוכם את ערביי ישראל לתוך אומה אחת אינה תפיסה גלותית או תפיסה פרנואידית. זוהי תפיסה מציאותית לחלוטין. בין אם הפלסטינאים מקורם ב"עם הארץ" ובין אם לאו אינה משנה דבר. האנגלים, למשל, הם בליל של קלטים, סקסונים, סקנדינבים, צרפתים וכיו"ב – זה לא הופך את לאומיותם של חלק מהאנגלים שינם אנגלו-סקסים לפחות חזקה. אם דנמרק תחליט לפלוש למזרח אנגליה, לא הייתי מצפה מהאוכלוסייה המקומית, הקרובה לדנים מבחינה גנטית, להכיר פתאום בזהות הדנית ה'אותנטית' שלהם (שהייתה חבויה כאלף שנה). זה לא יקרה בין אם הדנים יטענו כך ובין אם לאו, וזה לא משנה עד כמה הדנים הם ליברלים.
אתה צודק בהחלט בכך שישנה סתירה פנימית בזהות היהודית – מאז שהעם יצא מהגטו במאה ה-19 וחלק גדול מאוד ממנו חדל להיות שומר מצוות ונבדל מהחברה הסובבת אותו, נמצאת היהדות במשבר זהות עמוק. אך מה לעשות? כאלה הם החיים – לפעמים יש בחיים סתירות, סתירות שלא ניתן לפתור – הרי אומה היא "קהילה מדומיינת" לא עובדה פיזיקאלית. למרות הסתירות האלו, העם היהודי רובו ככולו רואה עצמו כעם יהודי. אני לא בא לטעון שזהויות אינן משתנות - לפעמים הן משתנות, אך השינויים אינם יכולים להיות רדיקליים מדי, והשינוי שאתה ופרופסור אורנן מציעים הוא לטעמי רדיקלי מדי.
אם היינו רוצים להפוך את הזהות שלנו לפחות מסוגרת, אני חושב שצריך להתחיל בעובדים הזרים, אף שמבחינה גנטית אנו וודאי קרובים אליהם פחות מאשר אל הפלסטינאים. זה יהיה דבר נפלא, אם בעתיד יהיו צאצאי העובדים הזרים ישראלים פטריוטים ודוברי עברית, שיחזיקו בכל דת בה יחפצו (לאחרונה התמנה הגמון לקהילה הקתולית דוברת העברית), אך היהדות בכל זאת תהיה דת "ברירת המחדל", כפי שהנצרות היא כזו בארצות המערב. בניגוד לערבים, מספרם של העובדים הזרים אינו רב כל-כך, ואין הם נתונים במערך קשרים עמוק עם תרבות גדולה ועשירה מעבר לגבול, גם לא ניתן לחשוד בהם בכך שהם מעוניינים שהמדינה תובס בשדה הקרב, למשל. לגבי ערביי ישראל, במידה וישכון פה יום אחד שקט (והכוונה היא לא השקט שלאחר הטלת פצצה גרעינית) אני חושב שנצטרך למצוא איזשהו הסדר שבו יוענקו להם זכויות מיעוט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש