 |
"אם הכותב מוכן להבהיר שכוונתו היא שבתרבות הערבית-מוסלמית בצורתה הנוכחית יש חולי בסיסי שצריך לעקור מהשורש אותו, ולא את כל הפרטים שמרכיבים את התרבות הזאת..." - זו בהחלט הייתה כוונתי.
לא אמרתי מילה ערבים כפרטים ואין לי שום יחס - שנאה או אהבה - אל ערבים כפרטים. היכולת לשנוא עם שלם או למעשה כל אדם שלא היה לך מגע אישי איתן היא יכולת שאין לי. למעשה, אני לא חושב שדבר כזה באמת אפשרי עבור מי שעיניו בראשו.
מה שכן, אני לא חושב שצריך לעקור החולי הבסיסי משורשיה של החברה הערבית. אני לא סבור שזה אפשרי ואני לא סבור שזה תפקידנו.
הגישה האבהית הזו לאיסלאם - הילד חולה, בואו נרפא אותו - היא אולי מאוד אצילית אבל לא מעשית במיוחד. המאורעות האחרונים בעיראק מוכיחים זאת היטב. על כל פנים, גם אם זה אפשרי אני בהחלט לא חושב שהעולם המערבי או ישראל יכולים לעשות שימוש בגישה כזאת בזמן שהן בסכנה קיומית. אולי בעיראק זה יכול להיות ניסוי מעניין, האם ניתן לחנך עם, אבל בצרפת המצב שונה לגמרי. זה די מזכיר את הגישה של מערכת החינוך בימינו: תחת להעיף מן המערכת את מי שלא מאפשר לאחרים ללמוד משאירים אותה בה כך שאף אחד לא לומד.
"חינוך עם" הוא לא פריבלגיה שאנו יכולים להרשות לעצמנו, בטח לא בישראל. גישה זו, אשר נטועה עמוק ברוח הסכמי אוסלו ובמגעים הנוכחיים עם הפלסטינים, שווה ומוכיחה עצמה כהרת אסון.
לא אמרתי שהמסקנה מטענתי היא כי יש להרוג את כל הערבים וזה גם לא משתמע ממנה, אם כי העוורים, המתלהמים וה"גזענים הפוזיטיביים" מנסים למשמע זאת מן הדברים.זהו מצב מובהק שבו אדם מבין את שהוא רוצה להבין.
להרוג את כל הערבים לא יפתור יותר מדי בעיות וזה בטח לא דבר שהייתי מטיף לו (אם כי רבים מן הערבים אולי מטיפים למצב ההפוך. בעצם לא אולי). אך אני בהחלט חושב שפתרון הבעיה יימצא לא בתהליך של ריפוי וחינוך אלא ביד קשה, בעיקר נגד סכנות מידיות כמו הגרעין באיראן או אנטישמיות באירופה. קל וחומר אצלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש