בתשובה לערן בילינסקי, 21/11/03 21:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן, איני יכול להוכיח דברים אלה. ניתן למצוא כמעט בכל מעשה ואמירה של אדם, יתרון רציונלי כלשהו. צריך רק דמיון. קבעתי את קביעתי לגבי האב, חאפז אל-אסד על סמך ראיונות עימו ושיחות פרטיות שלו עם דיפלומטים ערביים שהתפרסמו לאחר מותו. הוא היה בטוח שהישראלים שולטים בעולם, שהם ערמומיים במידה קיצונית ושכל דבר שהם יתנו לו יהיה כדי לקדם את מטרותיהם האימפריאליסטיות, גם אם הוא לא יבין כיצד. הוא פחד משלום עם ישראל (אך הסכים לאי-לוחמה) עקב חששו, למשל, שאנשי העסקים הישראלים ישתלטו על סוריה (למרות שהוא יכול היה לראות שבמצריים ובירדן זה לא קרה). גם תמונת העולם שלו על מה שקורה בעולם היתה מעוותת, על גבול הפסיכוטית - אני לא זוכר כרגע פרטים. הניחוש שלי הוא גם שהוא פחד מן הדמוקרטיה הישראלית וביחוד מנהירת תיירים ערבים מישראל, המביאים איתם את רוח השגשוג הכלכלי והחופש לאחוזה הפאודלית שלו. אבל זה היה יכול להיות דווקא סימן לשפיות. לגבי הבן, זה פחות מבוסס, אך האינדיקציות הן שאפילו את חוש ההשרדות האישית, שהיה הדבר היחיד לו צלח אביו, הוא חסר. אני לא זוכר כרגע על סמך מה התגבש אצלי רושם זה - מעבר לדוגמת הכנסת האירנים לארצו וההתבטאות המטופשת באוזני האפיפיור בביקורו בסוריה (על זה שהיהודים הרגו את ישו, מול מצלמות הטלביזיה). אה, וגם על סמך אהוד יערי(?) וכן רמיזות של פרשנים בעולם הערבי. אם אזכר או אמצע חיזוקים נוספים, אביאם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |