בתשובה לדובי קננגיסר, 26/02/01 14:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החוק לפגיעה ברגשות דתיים אינו מתקבל על הדעת משום שהוא נוגד את התפיסה האומרת שהכל מותר כל עוד וגו'. אי מניעת פשע, לעומת זאת, הוא חוק בעייתי משפטית-טכנית (הקושי בהוכחה), אך הגיוני לחלוטין, לפחות לגברי מקרי קצה: אני מקווה שתסכים שאדם הרואה את חברו טוען כדורים באקדח ואומר שהוא הולך לרצוח אדם אחר, ראוי לעונש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאני מבין את החוק, הרעיון הוא שהוא צריך לעסוק רק במקרי הקצה - ולא בחשד של ה"עבריין" כי הולך להתבצע פשע, אלא ב*ידיעה ברורה* שהולך להתבצע פשע כזה, למשל, אם הוא אכן רואה אדם טוען אקדח, כפי שהדגמת. אתה יודע איך יראה חדר טלפונים במשטרה ממוצעת אם כל אדם שישמע אדם אחר אומר "אני יהרוג אותו! אני אקרע לו את הצורה" יתקשר למשטרה, רק כדי שלא יוכלו לתבוע *אותו עצמו* לאחר מכן? אתה יודע כמה אנשים שמעתי שאמרו שצריך להרוג את רבין? האם גם אני אשם באי מניעת פשע? שטויות. הפרשנות של בית המשפט היא מגוחכת, לדעתי. גם של בית המשפט העליון, שלא עמד, לדעתי, בסטנדרטים שלו עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם מרגלית הר שפי *האמינה* ליגאל עמיר, לא אם מאות אנשים אחרים אמרו את אותו הדבר. הדבר הראשון שמרגלית הר שפי עשתה, כשנודע לה על הרצח, הוא להתקשר לבית משפחת עמיר ולשאול היכן יגאל. לדעתי, זה אומר שהיא ידעה יפה מאד עם מי היא מסתובבת. הוסף לזה את הסעיף - שהורד מכתב האישום - שהיא השיגה לו רישומים של הנשקיה בישובה, ושהמליצה לו להרדים את השומר, כדי שיוכל לגנוב נשק - אמנם, למטרות טבח בפלסטינים, כמעשהו של גיבורם המשותף - ותבין שהיא בכלל לא תמימה כפי שהיא מציגה את עצמה. טיפשה, אולי; תמימה, ודאי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שהם ידידים, ומכיון שהיא לא ממש סימפטה את רבין, אני מניח שהיא רצתה לחלוק איתו את רשמיה. כן, לחגוג ביחד. אמנם במדינת ישראל מכניסים אותך למעצר מנהלי, ואחר כך מגישים נגדך כתב אישום על המרדה, אם אתה שמח על חיסולו של רבין. אבל לא על זה היא הועמדה לדין. ואשר לסעיף השני - אם הוא הורד מסעיף האישום, למה להוסיף אותו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |