בתשובה לדובי קננגיסר, 18/11/03 15:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לחשוב שהדת (הנוצרית) לא היתה (גם) חלק מהזוועה האירופאית במאה ה-20. אורי פז הפך את הכל על הראש בתגובה 180913 ובתגובה 181054. אם האינדבידואליסטים הצעירים והפוחזים של היום לא מצליחים לראות אדם בפניו של האחר, כך הוא אומר לנו, אז לפחות שיראו בו את אלוהים וישמרו על כבוד האדם מתוך כבוד לאלוהי. העניין הוא, שאם אותו סוציופאט1 מודרני אפילו לא מצליח למצוא בדל של אנושיות בפנים שמביטות בו, אלוהים הוא בטח לא ימצא בהן (לא יותר מאשר הוא מוצא את האלוהות בפניה של צפרדע או חרגול). ההומניזם - ראיית האדם/האנושי (האני) באחר, הוא תנאי הכרחי (מקדים) הן בעבור ההומניזם החילוני והן בעבור זה הדתי. לאחר קיום תנאי הכרחי זה, יש מי שיבחר לכבד את האדם האחר משום שהוא מיצג לדעתו את האלוהי (ולו באופן חלקי או חסר) ויש מי שיכבד את האחר מן הסיבה המספיקה בהחלט שהוא לא פחות ולא יותר מאשר אדם. אני אישית מעדיף את האחרונים על פני הראשונים. _______ 1 סוציופאטיות הוא התרגום המדויק יותר לשימוש המוזר של אורי פז במילה "אינדווידואליזם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, קיים הבדל מהותי בין ההומניזם החילוני להומניות דתית: ההשקפה החילונית המודרנית יסודה ברעיון ההומניזם החילוני שנפוץ בעולם המערבי, ולפיו הערכים לא גזורים מציווי א-לוהי, אלא מניסיון אנושי אוטונומי משתנה ומעקרונות בסיס ביחסי אנוש, שהם: פתיחות אל הזולת, הבנה כלפי רב צדדיותו וריבוי פניו, וכיבוד זכויותיו; יסודה של ההשקפה ההומניסטית החילונית הוא בהצגת ערך חירות האדם כערך עליון, שממנו נגזרים כל יתר הערכים. ברור שאיש האמונה בעד הומניות יישומית, אך רק בעד סוג של הומניות כזו, שמקורה ושורשיה הוא הבורא המצווה על כך ולא האדם ורווחתו. בבחינת "ואהבת לרעך כמוך אני ה"' (ויקרא י"ט: י"ח). לאמור, מאחר ואני הוא הא-לוהים, אני מצווה עליך לאהוב את רעך כמוך. ב"כמוך" הכוונה היא ל"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", כביטויו של הלל הזקן. רבי עקיבא היה אומר: "חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט'): "כי בצלם א-לוהים עשה את האדם" (אבות ג: יד). לאמור, בניגוד גמור לאפיקורס, לגביו הכל מתחיל מציוויו של א-לוהים, שהוא במרכז ולא האדם, שרק מצוּוֵה לקיים את דבריו. מצוַת התורה "ואהבת לרעך כמוך" מנוסחת חיובית ולכן קשָה ליישום בהתנהגות היומיומית. פירושו של הלל: "מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה, והשאר – פירושה הוא, צא ולמד" (שבת לא, ע"א) - מעשי הוא, וכל אדם יכול ליישמו בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. כמובן שיש הבדלים בין ההומניזם החילוני לזה הדתי (אבל יש גם מן המשותף וזהו התנאי המקדים עליו דיברתי בתגובתי. אם אתה לא רואה באדם אחר *לפחות* אדם, גם את האלוהי אתה לא תמצא בו). אך בתגובתך זו האחרונה, לא רואים את היתרון הערכי (או הפרקטי) שיש להומניזם הדתי על פני זה החילוני, כפי שניסית לעשות בתגובה 180913 (ניסית ונכשלת בכך, לדעתי האישית). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |