|
||||
|
||||
הדיבור על בריאה והווצרות נראה לי משהו שאנחנו יכולים לזנוח. במקום לדבר על הוויה מאין, יצירה או בריאה אפשר פשוט לדבר על שינוי. הסיבה שזה מפריע לי היא שדיבור אודות דבר שבא לקיום או נברא תמיד מסתבך איכשהו עם דיבור על מהות, וזה כבר צרות. שופנהאואר כתב משהו (ב"העולם כרצון וייצוג" או ב"fourfold root", אני לא זוכר) על כך שהכל הוא רק שינוי, שום דבר לא נוצר או נהרס כי שום דבר לא קיים לכשעצמו - השינוי הוא מתמיד. זו הגזמה נחמדה*, כלומר בכיוון הנכון. יותר סביר יהיה לומר שהיווצרות היא שינוי מספיק משמעותי בנוף כך שאנחנו מאבדים קו מסוים של המשכיות ודמיון ומזהים אחד חדש. המאמר נחמד מאוד. ---------------------------------------------- * כל מטאפיזיקה היא הגזמה נחמדה. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת למה אני חייבת לדבר בשפתו של שופנהאואר. ההתהוות לא מדברת רק על שינוי אלא גם על התהוות יש מאין - וכאשר התאים גדלים ויוצרים גוף חדש, אתה בתור צופה מסוגל לומר שיש פה רק שינוי? מאחר שאני מנסה להסתכל בדברים בעיניהם של הקדמונים, ולא בעיני אנשי המדע או הפילוסופיה של התקופה המודרנית, אני מרגישה צורך להשתמש בשפה ההולמת את מה שראו הם ולא את מה שאנחנו מסוגלים לראות. |
|
||||
|
||||
מישהו ביקש ממך לדבר גרמנית?? אבל ברצינות, אני לא יוצא נגד הדיון ההיסטורי שמן הסתם חייב להשתמש במונחים אנאכרוניסטים, אני מדבר על השימוש הפילוסופי. הווצרות וכליה הם מונחים בעלי מטען מטאפיזי שלילי, וכראיה לכך התפקיד המרכזי שהם משחקים בתיאולוגיות ובמטאפיזיקות. |
|
||||
|
||||
לא למדתי פילוסופיה באוניברסיטה ולכן איני משתמשת בביטויים המקובלים במקצוע הזה - אני משתמשת בעברית כפי שאני מכירה אותה וכפי שידועה לי המשמעות הרגילה של הביטויים האלה. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל כשמדברים על נושאים פילוסופיים (לבטח זה קורה לך, גם אם הפעם אין זה המצב) אני מציע לשים לב לסכנה המטאפיזית שטמונה בדיבור על יצירה או בריאה. |
|
||||
|
||||
... אולי גם כאן תוצע ההצעה למטאפיסומטר? (כמו בדיון 1650, אם איני טועה בדיון ו/או במספרו.) |
|
||||
|
||||
סכנה מטאפיזית? אולי תסביר לי את משמעות הביטוי הזה. |
|
||||
|
||||
אני מדבר מתוך גישה אנטימטאפיזית לפילוסופיה. התפקיד של הפילוסופיה בעיניי הוא לבאר את המשמעות של בעיות פילוסופיות (מטאפיזיות, אפיסטמולוגיות וכיוצ"ב) וכך לבטלן במקום לנסות לפתור אותן. זו גישתם של פילוסופים לא מעטים במאה ה20, אלו שלא הלכו לאיבוד בזרם האנליטי השוטף. ביטויי לשון הרוויים בערפול מטאפיזי מהווים pitfall מחשבתי, זוהי כוונתי ב"סכנה". כאשר משמעותו של ביטוי מתייחסת למושג כמו "מהות" (פיקציה רפרזנטציונליסטית מימיי היוונים) ראוי לנקוט ביתר זהירות בשימוש בו, אם לא לזנחו לחלוטין. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי, לא למדתי פילוסופיה באוניברסיטה, ולכן כל השפה שלך וההתייחסויות שלה זרות לי. אני עזבתי את האקדמיה לאחר שנה ראשונה לתואר שלישי כי זה אחד הדברים שבהם מאסתי, והחלטתי בכתביי להשתמש בשפה השווה לכל נפש, אפילו אם היא עשויה להיות פיוטית או שכלתנית, לפי הצורך. אבל כזאת שאפשר להבין גם בלי לבלות את הזמן בשיעורים שלגביי הם חסרי תוחלת. |
|
||||
|
||||
תואר ראשון בפילוסופיה נותן לתלמיד בעיקר שני דברים: היכרות עם ההיסטוריה של הפילוסופיה והיכרות עם הז'רגון הפילוסופי. כמו בכל תחום עיון גם בפילוסופיה יש ים של מונחים אשר נראים זרים לחלוטין למתבונן מהצד, אפילו מיותרים. כמובן שמי שמכיר אותם נוטה לחשוב אחרת. אחד הדברים הנחמדים ביותר המתאפשרים כתוצאה מההיכרות עם הלשון הפילוסופית המקצועית היא היכולת להגדיר או להסביר את תפיסת עולמך בצורה מאוד קצרה, ברורה וחד משמעית. לדוגמא, הנה הצורה בה ריצ'ארד רורטי מתאר את גישתו הפילוסופית במאמר שכתב לאחרונה: "I myself am a convinced holist, historicist, pragmatist, and contextualist. I do not believe that there are any little analyzable nuggets called “concepts” and “meanings” of the sort that the analytic philosophers’ job description requires..." קצר ולעניין, וחיוני. לו היה נדרש רורטי לתאר את גישתו בצורה שתהיה מובנת גם לאלו שלא נחנכו לפילוסופיה הפיסקה הנ"ל הייתה תופסת כמה עשרות עמודים צפופים.
http://www.stanford.edu/~rrorty/analytictrans.htm |
|
||||
|
||||
הכל טוב ויפה, אבל תלוש מההקשר של המאמר. אחרי הכל מדובר במאמר שמתאר את בריאת העולם במיתוסים שונים. המיתוסים הללו, מה לעשות, אכן דנים ביצירת העולם יש מאין. אני לא רואה את הטעם בטרמינולוגיה חלופית אלא אם כן אתה רוצה לכתוב משהוא באמת מנופח ולא קשור לתוכן. כפי שהיטבת לציין, לכל שיח יש את הטרמינולוגיה המתאימה לו. |
|
||||
|
||||
לא צריך אנגלית, יש המון מילים בעברית לבטא pitfall בהקשר של דבריך: מלכודת, פח (ואפילו פח יקוש), אבן נגף, מכשלה ועוד. בחר מה שמתאים לך. |
|
||||
|
||||
תודה. אוצר המילים העברי שלי לא רחב כפי שהייתי רוצה שיהיה. |
|
||||
|
||||
דרך אגב, אני מוצאת את המלה "נחמד" חסרת משמעות מוגדרת, ובמיוחד חסרת עוצמה, ובאופן כללי חסרת טעם. היא אפילו לא מביעה את המלה nice באנגלית, שמשמעותה המודרנית היא פחות או יותר "טוב", בעוד שמשמעותה הקדומה יותר היא "טיפשי". הייתי רוצה שהדור הצעיר כיום ימצא לעצמו ביטוי טוב יותר בעברית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נדמה לי שהמשמעות המקורית של המילה בעברית כיוונה לתכונה ויזואלית - נחמד למראה. תכונתו של דבר שהעין חומדת אותו. זו משמעות הרבה יותר חזקה מההקשר המודרני, שהרבה פעמים משמש בכלל באירוניה. |
|
||||
|
||||
אז תסביר לי (בלי אירוניה אלא מהרצון לדעת ולהבין) מה משמעות המלה הזאת בעברית עכשווית ממש - זו שהצעירים משתמשים בה. |
|
||||
|
||||
למרות שלדעתך היא לא מביעה את המילה nice באנגלית, לדעתי זאת כן המשמעות שהמילה קיבלה. הוא נראה כמו בחור נחמד - He looks like a nice guy. הוא היה מאוד נחמד אליה - He was very nice to her. נחמאאאד (להגיד בצורה שמאריכה את המילה, תוך כדי הנהון קל עם הראש), בדיוק כמו באנגלית עם ה - naaaaice המתארך. יש מי שיגיד שזה היבריש ושאסור לדבר ככה. אני חושב שאנשים כאלה מגזימים והם לא נחמדים במיוחד. זה מאוד נחמד לדעת מה היתה המשמעות המקורית של המילה, אבל זה גם מאוד נחמד להשתמש במשמעות שיש לה עכשיו. יש גבול לטהרנות שפה. השימוש מגדיר את השפה יותר מאשר השפה את השימוש. |
|
||||
|
||||
יש לה גם משמעויות נוספות, תלויות-מטרה* (וסיטואציה) - זאת אומרת: סיטואציה א': - אני לא מבין שום-כלום, אבל אני _חייב_ להביע דעה [= זאת המטרה שלי] כדי לעשות רושם טוב. לכן, אני אומר "נחמד": הבעתי דעה לא-מחייבת, כאילו חיובית - - ואני לא נראה "לא-מבין-עניין". סיטואציה ב': - אני רוצה להעליב את השחצן הזה, אולי לפגוע בו. מה הוא חושב לו? אז נכון, יש לו תערוכה // קיבל ביקורות טובות על יצירותיו/עבודותיו. אז אני אומר לו: "נחמד, נחמד מאוווד!!!" - והוא יודע ש_לא_ אומרים "נחמד" על יצירת אמנות. מה הוא יכול להגיב לי, הא? ייתן לי הרצאה? - ויש עוד כמה כאלה באמצע. --- * למעשה, המטרה תמיד מצילה את המשתמש ומעצימה אותו. והיא קלה-להשגה: שימי לב כמה הודעות שוגרו סביב העקשנות של Nik the Greek. והוא מרגיש מצוין, יש להניח: זכה בתשומת לב, מבארים את דבריו, נו. (ואנא, אל תיפגעי ממני עכשיו.) |
|
||||
|
||||
מעתה אדע למי לפנות כאשר אני צריך לבאר מילים קשות ומעורפלות כמו ''נחמד''. |
|
||||
|
||||
תודה, רבקה, ותשובה לא ''נחמדה'' אלא טובה באמת ועונה על שאלתי. את סיטואציה ב אני מכירה וגם משתמשת בה, אבל סיטואציה א היא באמת חדשה לי ואני מתארת לי שזה מה שהתכוונתי לשפה שהצעירים משתמשים בה שאותה אני לא תמיד מבינה. ושוב, תודה. |
|
||||
|
||||
''מאוד נחמד להשתמש במשמעות שיש לה עכשיו'' - לזה בדיוק התכוונתי. מה הקשר בין ''הוא אדם נחמד'' לבין המשפט הזה, שלדעתי הכוונה בו היא ''טוב'', או ''מועיל'' - לנחמד המקורי וגם למילה באנגלית אין המשמעות הזאת. מה שהמלה הזאת עושה היא להוריד מערך הרעיון שאותו רוצים להביע, ואין לזה קשר עם ''טהרת'' השפה אלא עם כוונת המשורר. |
|
||||
|
||||
הכוונה בו הוא לא "טוב" או "מועיל" אלא "חביב", "סבבאי שכזה", "מגניבי שכזה" או "פסדרי למדי". אין פה שום פיחות בשפה, אלא בדיוק להיפך - יותר דיוק. לשלושת המשפטים הבאים יש משמעויות שונות, גם אם ניתן להגיד שיש בינהם חפיפה מסוימת: 1) מאוד טוב להשתמש במשמעות שיש לה עכשיו. (כמה שזה נשמע אנמי, משעמם ולא ממש קשור למה שרציתי להגיד). 2) מאוד מועיל להשתמש במשמעות שיש לה עכשיו. (אוף, כמה שזה נשמע תועלתני/פרגמטי ולא קשור למה שרציתי להגיד). 3) מאוד נחמד להשתמש במשמעות שיש לה עכשיו. (או! עכשיו זה הרבה יותר נחמד, זה בדיוק מה שרציתי להגיד). מה שהמלה הזאת עושה היא להעלות את ערך הרעיון שאותו רציתי להביע והיא מביעה אותו בצורה מדויקת יותר (כאשר אני מדבר עם אנשים שכן מבינים את השימוש הזה במילה נחמד). המילה מוסיפה גוון בספקטרום המשמעויות בשפה ולא מורידה גוונים1. לדרוש ממני להחליף את משפט 3 באחד מהמשפטים (2 או 1) זו הפעולה אשר תוריד מערך הרעיון שאותו רציתי להביע והדרישה הזאת מזכירה לי את החבר'ה האלה שדורשים למחוק מילים מהשפה למען איזו מטרה נשגבת של שפה חד-חד ערכית או "נכונה" יותר. השפה (גם השפה העברית) לא עובדת ככה. זה שהמילה מקבלת משמעויות קצת שונות ע"י תלות בקונטקסט המשפט, גם לא מעיד שמדובר פה ב"טעות". לא חסרות מילים בשפה, כולל מילים יותר "נחשבות", שהאופי שלהן דומה מן הבחינה הזאת. עוד דרך לנסות להבין את משמעות המילה היא להתיחס אליה כאל סוג של האנשה. עושה רושם שאת מבינה את משמעות המילה כאשר אני מתאר בעזרתה את אופיו של אדם או התנהגותו כלפי - "גרשון שוורץ הוא בחור נחמד". משום שמותר להאניש חפצים בשפה (כל עוד מותר ולא חוקקו חוק בנושא), אינני רואה שום סיבה למה לא אוכל להגיד על ספר שקראתי שהוא ספר נחמד2. כמובן שאפשר (תמיד, לא רק לגבי "נחמד") למצוא מילה אחרת ולהשתמש דווקא בה (ואולי אקבל על כך פידבק חיובי בחוגים מסוימים). אבל לי באופן אישי לא מתחשמק. ככה זה הרבה יותר נחמד. _________ 1 בתנאי שהאדם שמשתמש בה מכיר מילים נוספות ושהוא עושה גם בהן שימוש. אני לא מדבר על אלה שמשתמשים בה לסתימת חורים באוצר המילים שלהם. אבל זה נכון לגבי כל המילים כולן, גם אלה שמשתמשים בהן באקמדיה ולכן אין שום סיבה להציק דווקא למילה הנחמדה הזאת. היתה לי פעם מרצה שהכניסה מילה מפוצצת בלועזית כל משפט שלישי (שהקשר שלה למשפט היה רופף עד מופרך) והיא בעצם חטאה באותו החטא ממש. אה, היא גם לא היתה נחמדה במיוחד, אבל זה לא קשור. 2 למשל, "אבק כוכבים" של ניל גאימן הוא ספר נחמד למדי, לדעתי. אם הייתי משתמש במילה אחרת ("טוב", "מועיל" או "חביב" הייתי אומר משהו שהוא קצת שונה ממה שבאמת רציתי להגיד, אז למה שאעשה זאת?). |
|
||||
|
||||
בעברית מספיק לומר ''הוא נראה (בחור) נחמד'', בלי ''כמו''. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד (אלא אם הוא לא באמת נחמד והוא רק נראה כמו בחור שכזה). |
|
||||
|
||||
סליחה - תגובה 181645 (שלי) הייתה אמורה לבוא לכאן. הוספתי אותה לזאת של אביב י. בטעות. |
|
||||
|
||||
:) אוף, הצלחת לבלבל אותי למספר רגעים (אבל הייתי מבולבל גם קודם, אז זה בסדר). ____ אה, ואני גם הולך "לעשות גולגר" ולהגיד שאפשר לקרוא לי פשוט אביב. הי' זה רק למקרי קצה בהם יש עוד איזה אביב בסביבה. |
|
||||
|
||||
הזדמנות פז להבין שסלחת לי על הטעות שלי. נזכרתי ששכחתי (ואוו, זה יוצא מסובך), ניגשתי שוב - והנה תגובתך. אז - בכל זאת: סליחה על הטעות ועל הבלבול. באמת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |