בתשובה לדובי קננגיסר, 25/02/01 2:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם בתרחישי בלהות עסקינן, אז גם לי יש אחד. תאר לך את המצב הבא, ממשלה שצריכה לקום מתוך הפרלמנט. זה בפני עצמו אינו בעיה. הבעיה היא שהפרלמנט הזה מפולג, אין מפלגה דומיננטית אחת. ולמרבית המפלגות מס' דומה של נציגים. לשם כך הממשלה צריכה להקים קואליציה, אבל כשזה מתבצע, צצה בעיה עוד יותר קשה. חלק מהפלגים לא מסוגלים לעבוד אחד עם השני כתוצאה מאמונות פוליטיות שונות ומנוגדות וכתוצאה משנאה. יש לנו פלגים ששונאים אחד את השני סביב נושאים דתיים חילוניים, לצד פלגים שסולדים אחד מהשני סביב נושאים במישור הפוליטי מדיני, כשבנוסף יש גם מפלגות מיעוטים שונות. הבעיה הזו עוד יותר קשה לא רק בגלל השנאה והניגודים. בגלל הרכב הפרלמנט, על המפלגה שעליה הוטל להקים את הממשלה, וראשיה, לצרף שניים מניגודים אלו לפחות, כדי שיהיה לה רוב. ואיך עושים את זה? מבטיחים הבטחות לכול צד. אך מכיון שהצדדים האלו רוצים דברים שונים ומנוגדים, מקימי הממשלה מבטיחים בעצם ל א' שיעשו דבר אחד ול ב' שיעשו את ההפך הגמור. התוצאה: אף הבטחה לא ממומשת, אמון השותפים, הפרלמנט וכלל הציבור בממשלה כזו יורד לאפס. בקיצור, סיוט. תוסיף לכך את העובדה שכשותפים בממשלה מפלגות מנוגדות אלו ימשכו לכיוונים מנוגדים, מה שיסתכם כמובן בשיתוק. בקיצור תרחיש בלהות לכול דבר, שרק מחריף. חוסר האמון של השותפים הקואליציונים ושל הפרלמנט, מביא לבחירות מוקדמות וחוסר האמון בציבור מביא למהפך. אך מכיון שאותה מתכונת נשארה, עם אותן בעיות, הסיפור חוזר על עצמו. ומכיון שציפו מהממשלה החדשה להתעלות על קודמתה האכזבה רק גדלה, וככול שהאכזבה גדלה, כך מתקצרים חייה של הממשלה. נשמע מוכר? האם לא כך נפלו, ביבי, ברק, וקרוב לודאי גם שרון יפול? ההבדל העיקרי בין תרחיש הבלהות שלך לשלי הוא, ששלך היפותטי ואילו שלי, מציאותי, עכשוי, יום - יומי, ובקיצור את החרא הזה אנחנו אוכלים ונושמים כל יום וכל שעה, דרך כותרות העיתונים ומהדורות החדשות. אתה יכול להציע כחלופה את השיטה הקודמת, זה עכשיו מאוד פופולרי. אך לשיטה הזו היה את מנת הסיוטים והבלהות שלה. זוכר את גולדפרב? "אברשה חזור הביתה"? התרגיל המסריח? זוכר את כל אלו? הבעיה נעוצה בצרוף של חברה, שאינה הומוגנית מבחינה פוליטית עם שיטה פרלמנטרית קואליציונית. שיטה זו מתגמלת כל פלג, אפילו הוא קטן, בכוח פוליטי, *הסחטנות*. חברה כמו שלנו, שאינה הומוגנית מבחינה חברתית פוליטית, צריכה רשות מבצעת מופרדת מהפרלמנט, לשם יציבות. אשר לתרחיש שלך. שתי נקודות, אלף: נכון שהנבחרים מחויבים למרכז המפלגה ולא לקהל הבוחרים. אבל בבחירות עצמם יעמדו החלטותיו של מרכז המפלגה בדבר המעומדים והמצע לביקורת קהל הבוחרים. ואם החלטות אלו לא תעוררנה אהדה, המפלגה תפסיד. בקיצור למרכז המפלגה יש אינטרס בבחירת אנשים ומצע שדעת הקהל תאהב. בית: קץ הסיוט שאתה מתאר טמון בתרחיש עצמו. אם יוצר מצב שכזה, והכנסת לא תוכל לעבוד עם הממשלה, ולהפך, יהיו בחירות. בבחירות האלו יחליט הבוחר, מי מהצדדים אשם ויבחר כנסת שיכולה לעבוד יותר טוב עם הממשלה, או ממשלה, שיכולה לעבוד יותר טוב עם הכנסת. לראיה, מקרה לוינסקי בארה"ב. כשדעת הקהל שם לא היתה נוחה מהתעסקות נציגיהם בנושא, היא העיפה חלק מהם ממשרותיהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי מעולם לא הייתה בעד שיטת הבחירות הנוכחית. להזכירך, טרנד הקדנציה-בת-שנה-וחצי התחיל מיד לאחר החלת השיטה החדשה, ולא לפני זה. גולדפרב ושות', מה לעשות, היו קונטרה לקהלני ושות', שנטשו את הקואליציה ללא שום לגיטימציה ציבורית אמיתית. שלושה בעד שלושה, נראה לי הוגן לגמרי. בכל אופן - הדברים נעשו כשברקע כבר הייתה שיטת הבחירות החדשה, והפוליטיקאים היו כבר עם הראש במערכת בחירות בשיטה החדשה. התרחיש שלי מתבסס על ניתוח של המצב הקיים בישראל, והשוואתו למערכות במדינות אחרות. כמובן שאפשר להמשיך להתגלח על הסנטר של כל המדינה עם כל מיני שיטות בחירות חדשניות. השאלה היא אם ישאר לנו משהו מהמדינה בסוף. אני דוגל בגישה של "אם זה לא שבור - אל תתקן את זה". שיטת הבחירות הישנה בישראל אמנם לא הייתה מושלמת, אך קשה להגיד שהיא הייתה גרועה. היא הייתה יציבה, שזה עיקר מה שאפשר לבקש משיטת בחירות. הבעיה עם השיטה הנוכחית היא בדיוק מה שהוצג בתחילה כיתרון שלה - אנשים יכולים לבחור לא רק בעד העדיפות הראשונה שלהם (עניינים מדיניים, בד"כ), אלא גם למען העדיפות השנייה שלהם (דת ומדינה, עניינים ירוקים, חברה וכלכלה וכיו"ב). מה שנוצר הוא, כפי שהצגת זאת, כנסת מפולגת בכמה נושאים, ולכן בלתי ניתנת לאיחוי קואליציוני. המצב הזה נתן דווקא *יותר* כוח לסחטנים, משום שהם לא נאלצו להתחייב לתמוך דווקא בממשלה מסויימת לפני הבחירות. כמה מצביעי ליכוד היו עובדים לש"ס אם היו חושבים שש"ס עשויה לסכל ממשלת ליכוד בבחירות 99'? במצב הקיים, המפלגות לא חייבות להתחייב לשום דבר - הן תצטרפנה לראש הממשלה הנבחר, שכן בין כה וכה אין הן יכולות לשנות את החלטת הבוחר. הגורם הזה היה הכרחי לגדילת כוחה של ש"ס (וכן לכוחה הגדול של מפלגת שינוי). אם כבר הזכרתי את שינוי, הייתי רוצה לציין שאני מאוכזב מאוד מהחלטתה להתנגד לחזרה לשיטת הבחירות הישנה משיקולים כיסאולוגיים בלבד. רציתי להאמין ששינוי תהיה מעל לשיקולים כאלו. כנראה הייתי נאיבי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הטענה העיקרית שלי היא ששילוב בין שיטה קואליציונית פרלמנטרית וחברה שאינה הומוגנית מבחינה חברתית - פוליטית, יוצר אי יציבות שילטונית. ב. "מה שלא שבור אל תתקן". הבעיה היא שמה שהיה מקודם היה שבור, מאוד שבור, אתה בעצמך צינת שהסחטנות היתה קימת כבר אז. ומה זה סחטנות אם לא אינדיקציה שמשהו שבור, מאוד שבור. ג. הבעיה עם השיטה הנוכחית אינו ההצבעה בשני פתקים. הבעיה היא הסחטנות הנובעת מהשיטה הקואליציונית. נכון ששני הפתקים מגבירים את התופעה, אך מקור התופעה בשיטה הקואליציונית. תבטל אותה, תבטל את הסחטנות. ד. טרנד הקדנציה בת השנה וחצי לא החל עם השיטה החדשה. ביבי כהן 3 שנים. הוא התוצאה של תהליך של התמעטות כוחן של המפלגות הגדולות. וזה החל עוד בשנות ה 80, לפני ששינוי השיטה היה ברקע. בשנת 81, בכנסת ה 10, היו למערך 47 מנדטים ולליכוד 48. בכנסת ה 11, היה למערך 44 ולליכוד 41, סה"כ 85. בכנסת ה 12, שנת 88, היו להם סה"כ 79 מנדטים, 39 לליכוד, 44 לעבודה. וב 92 הסה"כ ירד ל 76. שני הפתקים הגבירו את קצב התופעה, אבל לא יצרו אותה. זהו שורש האי יציבות, ואם הכנסת לא יכולה לספק יציבות, יש לשנות את השיטה כך שהממשלה תספק יציבות. חזרה לשיטה הקודמת לא נועדה לספק יציבות ולא תספק יציבות. זהו ניסיון להציל את התחת של המפלגות הגדולות, ולטעמי זה פחות חשוב מיציבות. ה. הצעתי פתרון לתרחיש הבלהות שלך. ובריחה מחיפוש אחר פיתרונות, שזה המשמעות של חזרה לשיטה הקודמת, היא שלא תשאיר פה דבר. בועז תיבון, (דבר דעה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הבחירות הקודמת יצרה סחטנות, נכון, אבל האם לדעתך יקום פרלמנט בו לא תהיה סחיטה? גם במשטר נשיאותי - הנשיא עדיין יהיה תלוי בפרלמנט להעברת חוקים, ושוב נגיע לסחטנות. הסחטנות כלל אינה נובעת משיטת הממשל, אלא מתרבות פוליטית קלוקלת, ואותה לא אנחנו נתקן. שיטת הבחירות הקודמת סיפקה יציבות, וזה מה שחשוב. היתרון הבולט של השיטה הקודמת היה בכך שהיא סיפקה מנגנון דומה ל"אי-האמון הקונסטרוקטיבי" הנהוג בגרמניה, שם הפרלמנט אינו יכול פשוט להביע אי-אמון בקנצלר, אלא הוא חייב לבחור, באותה הצבעה עצמה, מי יהיה הקנצלר החדש. עד היום, הדבר קרה פעם אחת בלבד (ואם מר מאן יסכים לעזור לזכרוני הצולע, הוא יוכל להגיד לך מי החליף את מי. אני רק זוכר שזה היה בשנים האחרונות). השיטה הישנה בישראל, בעצם, אמרה שמפלגה שרוצה להחליף את השלטון צריכה לחבור לשאר האופוזיציה כדי להקים איתן ממשלה חלופית - או ללכת לבחירות, שהן דבר שמרבית המפלגות מעדיפות להמנע ממנו (ראה הבחירות האחרונות). ולא הבנתי מדוע אתה טוען שההצעה שלי נועדה להציל את התחת של המפלגות הגדולות, כאשר ההצעה שלך היא בעצם הנצחת המפלגות הגדולות בלי האפשרות לשינוי המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בעצם מה שמשתמע מדבריך האחרונים. דברים איתם אין אני מסכים. א. הסחטנות. אתה טוען שגם בשיטה נשיאותית תהיה סחטנות, ולדעתי אתה טועה. יהיה מקח וממכר. זה לא אידאלי, זה לא יפה, זה לא סחטנות. במקח וממכר הרשות המבצעת תרצה לקדם חוק מסוים, או מדיניות מסוימת. והיא תשיג זאת ע''י השגת תמיכה של חברי פרלמנט שונים. היא, בעזרת נציגיה בפרלמנט או אמצעים אחרים העומדים לרשותה, תתמוך ותקדם נושאים החשובים להם, והם יתמכו במהלכים שלה, או בחלק מהם. סחטנות היא דבר אחר לגמרי. סחטנות, היא כשבאה מפלגה קטנה, או סיעה קטנה, ואומרת, 'תנו לי את התקציבים האלה והאלה, והמשרות האלו והאלו, או שאין לכם ממשלה'' זו סחטנות. וההבדל אינו סמנטי, כי... ב. הסחטנות, אין מקורה בתרבות הפוליטית, היא תוצאה של השילוב בין השיטה הקואליציונית לחברה שאינה הומוגנית מבחינה חברתית - פוליטית. מפני שהסחטנות נובעת אך ורק מיכולת השותפות הקואליציוניות להשאיר או להוריד את הממשלה הקימת. כך יש להן כוח מעבר ליצוג שלהם בעם. וככול שהעם יותר מפולג, המפלגות יותר קטנות. וככול שהמפלגות יותר קטנות, הקואליציות יותר צרות. וככול שהקואליציות יותר צרות, פוטנציאל הסחטנות של ח''כ בודד, גדל. בשיטה הנשיאותית, אדם בודד, או סיעה קטנה, לא יקבעו אם ממשלה תיפול או תקום. עתידה יהיה בידי הבוחר, והחוק. ג. אחד הנימוקים לחזרה לשיטה הישנה, (לא שלך אמנם), הוא התמעטות כוחן של המפלגות הגדולות. אישית אני ספק אם חזרת לשיטה הקודמת תציל אותן, כי התפוררות כוחן חלה עוד קודם. מה שאני מציע אינו תורם ואינו מפחית מכוחן. הן וכול המפלגות האחרות, יעמדו למשפט הבוחר. זה הכול. בכבוד רב, בועז תיבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לחברה הישראלית תקומה פרט לדמוקרטיה הסכמית. אחרת איש את אחיו בלעו. בריטניה גם היא בעלת שיטה דמוקרטית פרלמנטרית אלא ששם המודל הוא של רוביות (מודל וסמינסטר), מאחר והחברה הבריטית איננה שסועה וקרועה כמו החברה הישראלית. צריך שתעשה התאמה בין שיטת השלטון ובחירתו ובין תרבות החברה ותרבות השלטון. שיטה נשיאותית נוסח ארה''ב או נוסח צרפת פשוט לא תתאים לחברה הישראלית. השיטה הנוכחית רק מחזקת מפלגות כמו ש''ס ושינוי. חזרה לשיטה הקודמת תפחית מעוצמתן ומעוצמת מפלגות דומות להן, ותגדיל את כוחן של מפלגות עם ראיה יותר רחבה וממלכתית כמו עבודה וליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התרגיל המסריח'' נעשה כאשר עוד הייתה השיטה הקודמת. נטישת השיטה הנוכחית עבור הקודמת לא תעזור, היא כשפיכת התינוק עם מי האמבטיה. ובכלל, אני חושד שהמצב המפלגתי היום לא ממש ישתנה עם חזרה לשיטה הקודמת, כי החלשות כוחן של המפלגות הגדולות לשעבר נובע מכך שהן התחילו לאבד מייחודן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד בדיוק לא תתאים שיטה כזו, של בחירת ר"מ ללא קואליציה, למצב החברתי שלנו? היכן אתה רואה את הבעיות העיקריות מצרוף זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הנוכחית מעודדת את הסקטוריאליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהשיטה הנוכחית מעודדת סקטוריאליות, אני לא מדבר על השיטה הנוכחית ולא מצדד בה. בשיטה הנוכחית ר''מ נבחר עדין צריך להקים קואליציה. אני טוען בדבר ר''מ הנבחר ע''י העם, ומקים ממשלה עפ''י ראות עיניו וללא צורך בהקמת קואליציה בפרלמנט. אני מדבר על שיטת שלטון קרובה יותר לזו הקימת בארה''ב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |