בתשובה לאביב י., 14/11/03 13:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בין הקיטצ' המודרני של בגדי העור ומועדוני ה S&M שאתה מדבר אליו (שמזכיר יותר מכל משחקי תפקידים בנוסח דרקונים ומבוכים) ובין משנתו של סאד ואין לבלבל ביניהם. ההשוואה דומה מבחינת המידע שהיא מכילה להשוואה שנערכת בין משנתו של ניטשה ובין האידאולוגיה הנאצית, השוואה שמקורה בוודאי באי קריאת כתביו ובשמועות על כך שהוא מדבר על 'אדם עליון'. שים לב שאותה תרבות שאתה מתייחס אליה, מושתת לפחות על פני השטח על עקרונות של הסכמה מהם עולה כי מקומו של האחר אינו דומה *כלל* למקומו על פי האידאולוגיה הליברטינית. את המשפט האחרון בהודעתך לא הבנתי כלל, כיצד התרבות הזו היא משהו קהה חושים ונמוך ועם זאת סובלת (?) מאינטלקטואליות יתר? כיצד היא סובלת מאינטלקטואליות יתר ובו בזמן מחברת אותנו אל הצד הקדמוני? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אך ההשוואה הנ"ל נעשית במאמר עצמו (אם כי באופן מחויך) - "רינון מצליח לסקרן בניתוחו עד כדי רצון לרכוש קולקציה סאדית למתחילים, ולבחון את צדקת ניתוחו". אם עשינו הפרדה בין האידאולוגיה הליברנטית לבין תרבות ה-S&M המדוברת, אז אפשר באמת להתחיל לדבר על מה שהאדם עצמו רצה להגיד לנו ומה האספקטים החיוביים במשנתו שכדאי לאמץ. מן המאמר לא הצלחתי להבין אילו אספקטים כאלה קיימים במשנתו וכל מה שכן ראיתי הוא סוציופאטיות כסוג של אידאולוגיה (אכן לא יצא לי לקרוא חצי מילה מכתביו, אך המאמר למעלה ממש לא הצליח ליצור בי את הסקרנות לגשת אל מישנתו אלא רק לתחושת אנטגוניזם ורצון להתרחק ממנה). בכלל, אינני מבין את הפילוסופיה או היומרה שעומדת מאחורי האיסוליזם. הרי אחת ממהויות האדם היא היותו יצור חברתי והמושג אדם-לא-חברתי הוא אוקסימורון די מוזר, לדעתי. אני מודה שהמשפט האחרון לא היה מנוסח בצורה מוצלחת במיוחד, אבל אינני רואה את הסתירה שאתה רואה בין קהות חושים לאינטלקטואליות יתר (אינטלקטואליזם=חושניות?). גם לא אמרתי שהיא מחברת אותנו לצד הקדמוני שבנו (אמרתי את ההיפך מכך) ולכן גם הסתירה הזאת לא היתה קיימת בדברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקולקציה היא של כתבי סאד, אבל אולי טעות בידי. יבהירו הכותבים. שאלה מעניינת במידת מה היא מהו אחוז העוסקים בניתוח כתביו של סאד שמעורבים (הלכה למעשה או בעולם הפנטזיה) בתתרבות הזו. האידאולוגיה של סאד היא זו של כפירה בעיקר. הן כפירה בטוב הכנסייתי והן בטוב החברתי שלא היו שונים במיוחד בתקופתו - בהכחישו את מקורותיהם האלוהיים של הצוים המוסריים, מבטל אותם סאד לחלוטין. בכך היא משיקה לזו של ניטשה, אך מניעיה (הרשמיים לפחות) הם שונים. הסיבה שקישרתי בדברי את סאד לויטגנשטיין היא המכנה המשותף העמוק בדבריהם - קץ הפילוסופיה של האתיקה, שהוא מקיף יותר מחוסר המשמעות של האקזיסטנציאליסטים. אם תרצה לקרוא מכתביו, מומלץ כמבוא הדיאלוג בין כומר ואדם גווע. ז'וסטין ו 120 יום בסדום שניהם פורנוגרפיים למדי ולפחות לדעתי הסובייקטיבית אינם מועילים במיוחד. ישנה גם ביוגרפיה עבת כרס מאת Maurice Lever השופכת אור על הרקע המשפחתי והחברתי לדברים. לבסוף, פירשתי כנראה את המשפטים האחרונים בהודעתך שלא על פי כוונתך המקורית. לא הקדשתי מחשבה רבה להיבטים אלו של תרבות ה S&M, אם כי יתכן שיש בלבול מסויים בין קהות חושים - Being Jaded ובין Numbness, הייתי מאמין יותר לראשונה מאשר לשנייה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |