בתשובה לאביב י., 08/11/03 11:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהתייחס לנושא הפיחות בערך החיים, אז כן, יחול פיחות אדיר בערך החיים כאשר הנדסה גנטית של יצורים תהפוך ליומיומית. יהיו הרבה אנשים שיגידו "אני יצרתי את זה, אני יכול להרוג את זה". אני לא חושב שזו סיבה מספיקה לעצור את ההתפתחות הטכנולוגית הזו (כאילו אפשר לעצור אותה...), אבל צריך לחשוב על זה. לדעתי, חלק מהסיבות שלא לראות ביצור כלשהו, גם משובט/מיוצר במעבדה, כסחורה אלא כיצור חי לכל דבר, הוא אכן מה שתארת ככבוד לטבע בנוסף על כבוד ליצור עצמו. אני חש כבוד לצפרדעים, אמפתיה זו כנראה מילה חזקה מדי עבור יחסי אדם - דו-חיים. זו תהיה חלק ממלחמת התרבות בעתיד בין "השמאל" "והימין" - איך להגדיר יצור חי, לאילו יצורים יש זכויות, האם אדם משובט הוא אדם שווה זכויות וכו'. מזכיר לי את בלייד ראנר ועוד כמה תרחישים אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''יחול פיחות אדיר בערך החיים כאשר הנדסה גנטית של יצורים תהפוך ליומיומית''. באמת יכול להיות שאתה צודק לגבי המצוי (העתידי), אבל אני דיברתי על הראוי. אני פשוט ציינתי שזה לא ראוי שיהיה פיחות שכזה בערך החיים, רק בגלל שאנחנו מבינים יותר את תהליך הווצרות החיים או יכולים לשלוט עליו. הגרירה מ''אלוהים נתן אלוהים לקח...'' ל''האדם נתן האדם לקח...'' היא גישה לא ראויה לדעתי, כאשר נתחיל לעסוק ביצורים אנושיים (אנושיים במידה זו או אחרת. ביולוגיים או לא). אמפתיה היא כן מילת המפתח לדעתי (ועל כך דיברתי בדין ההוא על צמחונות). לגבי צפרדעים ושאר דו-חיים - מצידי שיאכלו אותם בתאבון רב במסעדות צרפתיות או שיחשמלו אותן בניסויי מעבדה (מבחינתי אין לחיי צפרדע ספציפית זו או אחרת איזשהו ערך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לצפרדע ספציפית אין ערך, אז איזה ערך יש לאדם ספציפי? איזה ערך יש לאדם משובט שניתן ליצור עוד אלף בדיוק כמוהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערך אוביקטיבי? כזה אין לו. אני גם לא חושב שיש לכך משמעות. יש לו רק את הערך שאנחנו נותנים לו. ליצור המשובט (או למחשב המד"בי התבוני) יש כל כך הרבה מן הדברים שעושה בני אדם לבני אדם, שאני לא יכול שלא להרגיש אמפתיה ברמה זו או אחרת אליהם. אינני מסוגל לדמיין מצב בו ארצה לפגוע בחייו של יצור עמו אני מרגיש הזדהות. המנעות מפגיעה בחיי יצור אליו אני חש אמפתיה חורג מגבולות דמיוני עד כדי כך שהיא לא יכולה להרשם בתודעתי כמשהו אחר מלבד "טוב" (או ליתר דיוק, את ההפך - את חוסר האמפתיה כלפי יצור אנושי שחושב, שמדבר, שמרגיש, שחולם ושמביע את ערך חייו בעיני עצמו, אינני יכול שלא לקטלג כ"רע"). לאחר שאני יודע מה "טוב" ומה "רע" מבחינתי, זה טבעי שאני דורש את ה"טוב" שלי כראוי, לא? עד כמה אני מצליח לשכנע ובאיזו רטוריקה אני בוחר להשתמש, זה כבר סיפור אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן ליצור עוד אלף *בדיוק* כמוהו. ניתן ליצור עוד ועוד שהם בעלי אותו DNA (אם נתעלם ממוטציה או שתיים) אבל הם לא יהיו עותקים זהים של אותו אדם, שכן הגנטיקה איננה הכל. מספיק להסתכל על תאומים זהים כדי להבין זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותאומים זהים מתפתחים במשך תשעה חודשים באותה סביבה. מי יודע איך יתפתחו שני יצורים אנושיים בעלי מטען גנטי זהה, כאשר הם מתפתחים בסביבות שונות. אבל בכלל, איך עניין הדמיון או הזהות יכול להפחית מערך החיים? האם ערך של חיי אח תאום פחותים (ולו במקצת) מחיי אדם אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה קורא לאדם מהונדס גנטית "זה"? נעזוב רגע בצד את כבוד האדם שלו או את טיעון האמפתיה שהעלה אביב. נראה לך שאדם מהונדס, או אפילו משובט, יהיה גוש רקמות חסר רצון משלו? אם ההינדוס או השיבוט יעלו יפה, הוא יהיה אדם לכל דבר, ומתוקף כך גם יעשה מה שהוא רוצה. הוא ודאי לא יסכים לכל המשימות המטורפות שבני דורנו חושבים שהוא ימלא בשבילם ("צבא של היטלרים", "זונות מהונדסות גנטית" והבלים דומים). שאלת הזכויות של משובט אולי תצטרך להיפתר משפטית (ולו רק מפני שצריך תקדים בעניין), אבל לשאלת הרצון - אין לדרך שבה אדם בא לעולם דבר וחצי דבר עם מידת הרצון או האנושיות שלו. וברגע שהמשובט יבכה את הבכי הראשון שלו וירצה מוצץ, או ירביץ לילדים בגן, זה יהיה ברור עוד יותר. אני מקווה בשבילו שהוא יהיה בריון קטן 1, שאף אחד מהאנשים ה"רגילים" לא יחשוב שאפשר לקרוא לו "זה". 1 או גאון גדול, או שובב חסר תקנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |