|
השפה הערבית היא שפה רשמית שניה ולא שלישית. אין שפה רשמית שלישית. אשר לדיאלוג - ראה להלן.
קשה מאד ללמוד שפה חדשה, ובמיוחד לשם קומוניקציה. האנגלית היא שפת העולם המערבי, ומבחינה תרבותית היא שפת היעד שלנו, ועוד יותר של הילדים. זו השפה בה רואים טלויזיה, שפת המחשב, שפת הגריו-קארד, שפת הארץ החלומות.
לעומתה, הערבית היא שפת המחבלים, שפת הפועלים הפשוטים, שפת הסרטים הפתטיים, שפת האויב. הילדים שנאלצים ללמוד ערבית בבית הספר מפתחים שנאה גדולה עוד יותר לדוברי השפה הזו, שאותה הם נאלצים ללמוד. אלה מהם שהוריהם החליטו לקדמם אל ג'וב במודיעין, לומדים את השפה כדי להשתלב בצורה טובה יותר בקונפליקט, ולא כדי לפתור אותו. במשך שנים לימדתי ערבית בבית הספר, ורק השפלה היתה מנת חלקי כמורה לערבית. למזלי לימדתי גם היסטוריה, תנ''ך והייתי מחנך. ההשוואה לקנדה במקרה זה - צולעת. ילדיי למדו בבית ספר בטורונטו-קנדה במשך שלוש שנים, וראיתי שהיחס של הילדים שם לצרפתית דומה מאד ליחס של ילדינו לערבית. צרפתית הם לא למדו.
קשה שבעתיים ללמוד שפה בגיל מבוגר. על אף הרצון הטוב מצליחים מבוגרים במקרה הטוב לדקלם כמה משפטים בסוף הקורס הקצר מדי, תמיד בשל הגבלות תקציביות (להוותי ניסיתי גם את זה - לימדתי ערבית מדוברת באוניברסיטה הפתוחה). גם את מספר המשפטים רק בודדים מהם זוכים לדקלם אותם בנוכחות ערבי, וזאת גם רק בתחילת השיחה. מהר מאד מבין הערבי שהוא לא יצליח להבין את הבליל המוזר של הברות, במבטא אידי, מעדיף למנהל שיח פתוח, ומדבר עברית חופשי.
אני לא יודע הרבה על מקרים אחרים, אבל כמו שאתה אומר, צדק, במקרה שלנו - עם הערבים - היהודים שמחליטים לטרוח עבור עצמם (ולאו דווקא ''למען הערבים''), כדאי להתחיל דווקא בשוויון פשוט בין היהודים לערבים. היהודים שכבר מחליטים להשקיע בכך, כדאי שישקיע את המאמץ בדאגה מעשית, במאבק מול הממשלה, לכך שהשכן הערבי שלהם יזכה לאותן זכויות ממש כמוהם.
זוהי התחלה טובה הרבה יותר של דיאלוג עם הערבים. תנסה את זה.
|
|