 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקנה מידה עוד יותר קטן, אנחנו רואים את האדישות בחלק מהמושבים החקלאיים בסביבתינו. שם אני מוצא 2 מודלים המשמשים בערבוביה... במודל האחד, אומר לעצמו האזרח: "סך הכל הטיפול שלהם לא כל כך נורא, וכל מה שהם יכלו לגנוב, הם כבר גנבו, אם נחליף את חברי הוועד, יתחילו הוועד החדש לגנוב לעצמם, אז מה יצא לי מזה?" וכך נשאר הוועד על כנו שוב ושוב. "חתול שבע, לא צריך עוד קערית חלב" במודל השני, בכל שנים או שלושה מחזורי כהונה, מתחלפת לה הנציגות בוועד, בחברי חמולה אחרת מתושבי הכפר, וכך כל משפחה במושב יודעת, שסוף סוף יגיע גם תורם "ליהנות" מהקירבה לשלטון, ואין סיבה לכעוס אלא להתאזר בסבלנות. "החתול יודע שתורו יגיע, ולכן לא הופך את קערית החלב" אפשר לאפיין את המושבים השונים לפי ארצות מוצא והרכבים סוציולוגים נוספים... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |