|
אין לי, למען האמת, שום דבר להגיד להגנתו של הדיקטטור הימני קיצוני-עראפת. אז נעזוב את העניין הזה.
לגבי סימוכין. מטבע תחום העיון בפסיכולוגית המונים קשה להביא סימוכין של ממש (במובן האמפירי של המילה). הראה רק כי גם כשממוססים את הראציונליזציות הביטחוניות1, אנשים רבים עדיין לא מוכנים ללכת לקראת הפלסטינאים בכלום-לדעתי גם בשל הנושא הזה. אם תנתח את הסב-טקסט של כל מיני ביטויים כמו-"הם התחילו להרים את הראש"... וכו'... תראה כי יש כאן נימת פליאה שאלה האמורים להיות חלשים וצייתנים הפכו לבעלי זקיפות קומה לאומית ואף רוצים להיות יותר דומיננטיים מאיתנו. זכותינו, אולי, להילחם על זקיפות החזה שלנו, אבל צריך להיות מודעים שזאת אנו עושים.
1- למשל פינוי התנחלויות והשארת הצבא במקום.
|
|