|
||||
|
||||
ברוך גולדשטיין עשה (כנראה), פעולת נקם פרטית, שהיא אמנם לא לגיטימית במדינת חוק ריבונית, אבל הוא לא ניסה לערער על קיומה של המדינה. אי אפשר לומר שמטרתו היתה פגיעה במדינה מצד אויביה, אלא להפך. הייתי משווה את מעשיו דווקא ל''הסכם ז'נוה''. גם הוא לא לגיטימי במדינת חוק ריבונית. אם אתה מתכוון לנזק האפשרי ממעשיו, ולא מכוונתם הישירה, אז לדעתי הנזק העקיף של ''הסכם ז'נוה'' הרבה יותר גדול, ונשלם עליו בהרבה יותר דם חס וחלילה, מאשר על מה שעשה ברוך גולדשטיין. מכל מקום הדיון על זה הוא בשדה הפוליטי ולא הבטחוני. לכן לא לגיטימי, במשטר דמוקרטי, להפעיל את הנשק הזה של מעצר מנהלי כלפי אנשים, אפילו אם חושדים בהם שהם מתכוונים לעשות כמעשה ברוך גולדשטיין (ולא נראה לי כלל שזה המצב כלפי נועם פדרמן). במקרים כאלה צריך שיהיו ראיות שיתקבלו בבית משפט, ובית המשפט יפסוק. לא יתכן שכלי, שכל כולו נוגד את הדמוקרטיה ישמש מטרה אחרת מלבד הגנה ישירה על המדינה מפני מי שרוצה בחיסולה. כמו שהרג בלי משפט- כפי שנעשה במלחמה -נוגד את הדמוקרטיה, ונעשה בו שימוש רק נגד מי שמאיים על קיומה של המדינה או אזרחיה. לא יעלה על הדעת שהממסד ישתמש בכוחו להרוג אנשים, שבסיס הויכוח אתם הוא פוליטי. |
|
||||
|
||||
כתבת: "לא יתכן שכלי, שכל כולו נוגד את הדמוקרטיה ישמש מטרה אחרת מלבד הגנה ישירה על המדינה מפני מי שרוצה בחיסולה." מוזר. האם נייר הלקמוס שאת מציעה כדי להחליט אם להכניס אדם למעצר מנהלי הוא מבחן הרצון בחיסול המדינה? ומה עם מבחן התוצאה? ואולי השם יגאל עמיר אומר לך משהו? או שגם אותו לא ראוי היה לכלוא במעצר מנהלי עד להשלמת החקירה, לו היה הדבר מתאפשר? אה, שכחתי. שם היה מדובר רק בויכוח פוליטי. |
|
||||
|
||||
מבחן התוצאה שאתה מציע הוא מאוד מעניין. מה דעתך על הפעלתו על אדריכלי תהליך אוסלו? שם הרי לא נרצח רק אדם אחד, אלא כמעט אלף יהודים ועוד יותר ערבים? כדי למנוע את זה שווה היה להכניס את כל מי שדיבר, תכנן, ואפילו רק חשב על הבאת המחבלים מטוניס וציודם בנשק, למעצר מינהלי, לא? הדוגמא של יגאל עמיר, מעבר להיותה גודווין לעניים, מדגימה דווקא את ההפך. לא ניתן היה לדעת מה יעשה יגאל עמיר. הרבה אלפים התנהגו כמוהו- כלומר הפגינו, דברו נגד הממשלה, טענו שתהליך אוסלו מסוכן, ובכל זאת רק יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה (אני מתעלמת מכל התהיות שלי בנושא כרגע). האם אתה מציע שכל מי שיפגין, ידבר נגד הממשלה ויטען שמעשיה מסוכנים, צריך להכניסו למעצר מינהלי?, זה יהיה מאוד מעניין! או אולי יש לך דרך אחרת להפריד בין "יגאל עמיר" ובין האחרים? |
|
||||
|
||||
אני לחלוטין לא שולל את הרעיון שלך להכניס את כל מי שמכריז ברצינות שראש הממשלה הוא בן מוות למעצר מנהלי. לגבי אדריכלי אוסלו, עומדת לזכותם העובדה שלא נקטו ראשונים באלימות. אי הערכה נכונה של כוונות הצד השני היא טפשות, אבל לא פשע. שימוש באלימות להשגת מטרות פוליטיות, בסגנון נועם פדרמן, מהווה פשע, למעט כאשר הוא נעשה על ידי הגוף המוסמך לכך, קרי צה''ל. |
|
||||
|
||||
ומה דעתך להכניס למעצר מינהלי כל מי שאומר ש*מישהו* הוא בן מוות, או שהוא מציע למישהו אחר להרוג אותו? זה שאדריכלי אוסלו לא נקטו אלימות זה מפני שהם לא מלכלכים את הידיים. זה כמו לומר שהשייך יאסין, להבדיל, אינו נוקט באלימות. זה שהם נתנו נשק לרוצחים עם דפלומות, ובלי שום הוכחה לכוונותיהם הטובות, מוציא את מעשיהם מגדר של "טיפשות", ומכניס אותם לגדר של "פשיעה". אם נועם פדרמן היה משתמש באלימות להשגת מטרות פוליטיות לא היה צריך לעצור אותו במעצר מינהלי. יש מספיק סעיפים בחוק שמאפשרים להושיב מישהו בבית סוהר על אלימות. להושיב אותו בבית סוהר על לא עוול בכפו מלבד דעותיו הפוליטיות וזה שהוא מרגיז את המערכת, זוהי אלימות שמטרתה השגת מטרות פוליטיות, השייכות לפוליטיקה שבתוך העם. זו הפוליטיקה שבמדינה דמוקרטית חייבת להתנהל ללא אלימות, אחרת המדינה הזאת יוצאת מההגדרה של מדינה דמוקרטית. הרי מהי ההגדרה של מדינה דמוקרטית אם לא שאת המחלוקות הפוליטיות בתוך העם מנהלים בהתאם לכללים מסויימים, ולא באלימות. במקרה של נועם פדרמן זוהי אלימות ממוסדת ולכן היא אינה מתקבלת בעם כהפרעה לדמוקרטיה, אולם מי שמבין בדמוקרטיה, מפחד מסוג האלימות הזה, הרבה יותר מאשר מאלימות פוליטית של אדם פרטי זה או אחר. |
|
||||
|
||||
סתם הערה: בהגדרתה, במדינה דמוקרטית מנהלים את המחלוקות *בין האזרחים* (ולא "בתוך העם") בהתאם לכללים מסוימים. |
|
||||
|
||||
נראה שלפי ההגדרה שלך, גם המחבלים הערבים לא פוגעים בבטחון המדינה - הם בסך הכל הורגים אנשים. הם גם לא מנסים לערער על קיומה של המדינה. כל מה שהם רוצים הוא לשנות לה את השם, את שיטת המשטר, ואת הרכב האוכלוסין. נראה לי שלפחות שני דברים מתוך השלושה גם את רוצה לשנות. אמנם יש את ההבדל הפעוט בינך לבין המחבלים והוא שאת (אני מקווה) לא רצחת אף אחד, אבל בעיני מי שמשווה את גולדשטיין להסכם ז'נווה לא נראה שההבדל הזה חשוב במיוחד. |
|
||||
|
||||
חותמי הבדיחה העצובה מז'נבה חופפים בחלקם את הוגי הסכם אוסלו. בעיני, אלו אחראים על מותם של הרבה יותר אנשים מברוך גולדשטיין. מתחילת תגובתך אתה מראה שאתה לא יודע להבדיל בין אוייב קיומי ליריב פוליטי. זה די אופייני לשמאל. זו גם הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הישראלית הקיימת היום במדינה. חוסר ההבנה של ההבדל בין יריב פוליטי לאוייב קיומי, גורמת ללגיטימציה של היחס הכוחני אל יריבים פוליטיים, וכמה נוח, להבטחת השלטון בידי האוליגרכיה הקיימת. |
|
||||
|
||||
היריבים הפוליטיים שלי נמצאים כרגע בשלטון, כך שאני לא יודע למה את מתכוונת ב''אוליגרכיה הקיימת''. מי שרוצה לשנות לחלוטין את שיטת המשטר הוא אוייב קיומי שלי ולא יריב פוליטי. |
|
||||
|
||||
מאז המהפך הלא צפוי ב77 שתפס את האוליגרכיה לא מוכנה, היא התכוננה היטב. למזלה הטוב המהפך הזה תפס גם את בגין לא מוכן, והוא לא ניצל את המהפך השלטוני ההוא, כדי להביא למהפך אמיתי במדינה. הוא השאיר את כל בעלי התפקידים במקומם. האוליגרכיה, שהבינה שאי אפשר יותר לסמוך על סלאח שבתי בבחירות, החליטה להעמיק את אחיזתה בכל שאר הגופים השלטוניים במדינה, וכן להעביר חלק גדול מהכוח שהיה למוסדות הנבחרים, לטובת המוסדות הממונים. מאז 77 החל תהליך מתמשך של ניקוי הפרקליטות, בית המשפט העליון, הצבא, המשטרה, השב"כ, השירות הציבורי, ובעיקר התקשורת, מאלה שלא התאימו לאנטרסים של האוליגרכיה. כך שאם לא חשקה נפשו של ראש הממשלה נבחר, במהפכה אמיתית, עם הרבה דרמה ודם, הוא היה צריך להכנע לתכתיבים של בית המשפט העליון התקשורת וכל השאר, ולהתמודד עם תפקידו בתחום הצר שניתן לו. ובאמת ראשי ממשלה מהימין יכלו מכסימום לשמר את המצב הקיים. הם מעולם לא פעלו אקטיבית ליישם את מדיניותם המוצהרת. אם הם כן ניסו לעשות זאת, תמיד התלוותה לכך הילה של אי חוקיות, ואי דמוקרטיה, שכל הממסדים הנ"ל שתפו פעולה כדי לבנותה. אם מי ששייך לאותו לאום כמוך, משרת אתך באותו צבא, ונהרג אתך מאותה פצצה, מאותו אוייב שאינו ידע/רוצה להבחין בינו ובינך, מצביע אתך לאותן בחירות ונשפט באותו בית משפט, נחשב אצלך ל"אויב קיומי", אז משהו מוזר מאוד בהגדרות שלך ל"דמוקרטיה", "לאום", "מדינה", ל"אוייב", ואפילו ל"קיומי". |
|
||||
|
||||
אני חושב שהימין דווקא מבצע את המדיניות שלו ברובן של 26 השנים האחרונות. ה"בעיה" היא שהוא לא מבצע את המדיניות שלך. לראייה, עוד לפני הבחירות האחרונות שרון הצהיר שהוא תומך במדינה פלסטינאית, ולמרבה הפלא, העם שכל כך רוצה ימין, לא רץ בהמוניו למפלגתו של קליינר. כנראה שההגדרות שלך ל"ימין אמיתי" לא משותפות עם הרוב המכריע של מנהיגי הימין ומצביעי הימין. אני מודה שייתכן והגזמתי בכך שקראתי לך ולאנשי כך "אוייב קיומי". הסיבה שהגזמתי היא לא בגלל שאת לא מעוניינת להרוג אותי. גם אנשי החמאס היו מוכנים לאפשר לי לחיות במדינה אחרת או בפלסטין בתור נתין נטול "זכויות לאומיות". הסיבה שהם אויבים קיומיים היא שהם מאיימים על הזכויות הבסיסיות ביותר שלי ועל החופש שלי. ואכן, גם מדינה שתנוהל ע"פ עקרונות כהנא לא תהיה מדינה חופשית. הסיבה שהגזמתי היא שבשביל להיות "אויב קיומי", גוף צריך להיות גם בעל הכוונה לפגוע ביסודות של שיטת המשטר במדינה, וגם בעל איזושהי יכולת לעשות זאת. בעוד שהכוונה, שאותה תיארת בפרוטרוט ב"אייל", בהחלט קיימת אצל תנועת כך, כרגע אתם רחוקים מאוד מהיכולת (בעיקר בגלל שאתם מהווים אחוז שולי בעם). אני מאמין שאם הייתם מתקרבים ליכולת הזו אז המצב היה מתקרב למלחמת אזרחים ואז כבר לא היינו נשפטים באותו בית משפט, מצביעים לאותם בחירות, ואפילו לא היינו משרתים באותו צבא ונהרגים מאותן פצצות (מן הסתם היינו רואים יותר פצצות מהסגנון שהרג את אמיל גרינצוויג). |
|
||||
|
||||
אכן, זיהית נכון את ''הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הישראלית''. לא המטורפים המשיחיים (סליחה, ''יקירייך'') מחברון, יצהר ותפוח, לא רוצחי ראש-ממשלה, לא פורעי החוק בגבעות השומרון, לא הוזי הבית השלישי ומתכנני פיצוץ המסגדים, לא מציתי איטליזים ותחנות אגד, לא הרבנים שדנים בשאלה אם מותר למקש את דרכי הגישה להתנחלויות כדי למנוע פינוי, לא מקימי מחתרות הרצח שרצו לפוצץ בית-ספר, לא הבריונים שרוצים לתלות את אדריכלי אוסלו, לא ולא. כל אלה הם, בעצם, הכוחות הדמוקרטיים-ליברליים האמיתיים, ומי שמצביע עליהם כעל סכנה קיומית לחייו ולרווחתו הוא המסוכן באמת. עכשיו רק האירי את עינינו המשתאות בהסבר רהוט מדוע ''מלחמה היא שלום'' כדי להשלים את שליטתנו בשיחדש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |