 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנן כאן שתי בעיות: מעשית ותפישתית. מעשית, ישנה בישראל בעייה קשה מאוד של צפיפות. אם מוציאים מכלל חשבון את הנגב על תושביו, כ-6.3 מליון תושבים נאלצים להצטופף בשטח של כ-8,000 קילומטר מרובע – כמעט 800 נפשות לקמ"ר. אפילו בהולנד הצפיפות היא רק מעט יותר ממחצית מזה (484 נפש לקמ"ר בשטחים שאינם ים). במצב כזה, קשה מאוד לשמר ערכי טבע ונוף. נתונים אלו מובילים לבעייה הקונספטואלית. המקומות היחידים שהם צפופים יותר מישראל הם מקומות זעירים נוסח מקאו, הונג-קונג וסינגפור עם 1200 עד 7000 נפש לקמ"ר). מקומות נוספים שסובלים מצפיפות ברמות קיצוניות אלו הם טאיוואן (628 נפש לקמ"ר), קוריאה עם 492 נפש לקמ"ר, ויפן עם 340 נפש לקמ"ר. בשלוש האחרונות, רוב השטח הררי מאוד ואינו מתאים ליישובים גדולים ולכן מתרכזת רוב האוכלוסיה ברצועה צרה למדי לאורך החופים, כך שהצפיפות האפקטיבית גדולה אף יותר. בהונג-קונג ודומותיה נוצרה תופעה של "מדינה-עיר" – ארץ שכל שטחה הוא למעשה עיר אחת גדולה. ביפאן, קוריאה וטאיוואן אפשר להבחין בתופעה דומה שבה רצועות מעויירות הולכות ומתפשטות עד שהן הופכות לרצף עירוני אחד. נוכח הצפיפות הזו, מתבקשת גם בישראל תפישה שונה של המציאות שאינה מתעלמת מההיווצרות בפועל של רצף מעוייר כמעט ללא הפסקה מראשון לציון, חולון ובת-ים בדרום עד הרצליה בצפון וכפר סבא, הוד השרון ופתח תקווה במזרח שבו מתגוררים כמעט מחצית מתושבי המדינה, כשאליהם נוספים גושים עירוניים גדולים נוספים בחיפה וירושלים. המצב הזה רק ילך ויעצים, כמובן, ונדרשת הכרעה ברורה: האם להמשיך ולדבוק בקיום טבע ונוף תוך העמדת פנים שמדובר בסך הכל במושבות עם תסחיף מוחי שבגללו גדלו למידת ערים או להתייחס לתל-אביב רבתי (בעיקר) ולערים הקטנות יותר כאל שטח עירוני מובהק ולטבע בתוכו כאל טבע בתוך ערים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הרבה יותר פשוט ממה שאתה מתאר ולא נדרשת שום הכרעה. אפשר וצריך לעשות תכנון עירוני הכולל בתוכו טבע (עצים, גנים, חופים), ובמקביל אפשר וצריך לתכנן את שמירת הנופים באזורים פתוחים (למשל, למקם פרוייקטי נדל''ן חדשים במתחמים שהם כבר בנויים). אגב, התייחסו לטיעונים שלך בתגובות קודמות. עובדתית יש הרבה אזורים בעולם המערבי שמבחינת הצפיפות ורמת הפיתוח דומים לישראל, אבל מבחינת שמירה על איכות הסביבה עולים עליה בהרבה. אפילו בראיה המאוד צרה של טבע בתוך ערים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי את דעתך בעניין ההכרעה הברורה. מדיניות התכנון בישראל בעשור האחרון, כלל אינה דובקת בקיום טבע ונוף, ומעודדת בינוי חסר תכנון ארוך טווח. המדיניות הזו היא אותה מדיניות שאיפשרה לערים כמו רעננה או כפר סבא, לבנות גם בעשור הנוכחי שכונות מגורים צמודות קרקע למרות מצוקת השטח - ולכן העמדת הפנים היא חלקית בלבד, בונים כאילו זה אזור כפרי, אבל היקפי השטח המנוצלים לבנייה הם כמו באזור עירוני, ובסוף לא נשארים די שטחים ירוקים, וגם נוצרות בעיות קשות של העמסה על התשתיות הקיימות. זאת כאשר בלונדון רבתי לבדה, יש כ-90 שמורות טבע עירוניות. גוש דן כבר היום הוא שטח עירוני מובהק, אך הבנייה והפיתוח בו נעשים בשלל תוכניות מתאר ללא תיאום אמיתי ביניהן, וכך מתוכננות כיום כ-60 אלף יחידות דיור בחלקו הצפוני של גוש דן (צפון מערב ת"א, דרום מערב הרצליה, רמת השרון, הוד השרון) במספר תוכניות נפרדות וללא תכנון כולל. אפשר גם לציין שליצירת עיר המדינה, יש השלכות כבדות משקל מבחינת איכות החיים, דמוגרפיה וביטחון לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מפני שאין מדיניות, נקודה. אתה מכיר נושא אחד במדינה שבו יש מדיניות? מישהו שממש יושב ומתכנן ומחליט החלטות בצורה מסודרת והגיונית? זה לא קורה בשום תחום אחר. למה שזה יקרה בתחום הסביבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא של בנייה "שטוחה": ההיגיון של כניעה עירונית לשיקולים של יזם/קבלן, על חשבון שיקולים עירוניים ארוכי-טווח, בולט פה מאוד. אותו היגיון פעל גם במקרה של הרס גימנסיה הרצליה לטובת מגדל שלום בסוף שנות השישים. אז לא היתה מודעות לשימור המבנים ההיסטוריים של ת"א. היום יש מודעות, אז לא הורסים אותם - רק בונים ביניהם מפלצות של רבי קומות. מקרה נוסף הוא שוק בצלאל, שם אמור להיבנות קומפלקס של מרכז קניות, חניון תת-קרקעי ומגדל מגורים. השוק אינו אתר היסטורי ואין לו ערך אדריכלי, ובכל זאת נראה לי שהתוכנית מתעלמת מהעובדה שהאזור שבו מדובר כבר רווי במרכזי אוכל (שוק הכרמל), בילוי (אלנבי, רחוב קינג ג'ורג') וקניות (שינקין). לא ברור אם יש בו צורך אמיתי, או אם יעמוד כפיל לבן, בדומה למגדל הדירות בבלפור פינת אלנבי. עוד פילים לבנים? הקניונים שהוקמו כמעט בכל צומת בשטחים שבין חולון וראשון. עכשיו מחצית מהם עומדים ריקים (לא ריקים מקונים - ריקים מחנויות). 1 זה כמובן במסגרת פרסומת סמויה לבלוג שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דוחה, ומדגיש אחת מהבעיות - אין תכנון כולל. ייתכן שיש מקום להקמת המגדל הזה, אבל בפירוש לא כנטע זר בנוף אלא כחלק מקבוצת מבנים, כולל מחשבה על שדרוג תשתיות התחבורה (רכבת קלה כבר אמרנו?) בדומה למשל למתחם La Defence בפאריס. ואם מזכירים פילים לבנים, התחנה המרכזית החדשה בת"א מהווה עוד דוגמא נוראית להצבת פיל לבן באמצע אזור מגורים (שהולך ומדרדר עם השנים), והיום רוב החנויות בתחנה נטושות. בתכנון כולל, היה ניתן להפוך את כל האזור למתחם בנייה גבוהה עם זיקה ישירה בין התחנה המרכזית ותחנת הרכבת הסמוכה, ואפילו להשאיר מקום לפארק ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכס, התחנה המרכזית החדשה בת''א. מקום דוחה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |