|
||||
|
||||
אפשר להצטרף לתרבות היהודית בלי להצטרף לדת היהודית? |
|
||||
|
||||
קודם כל, יש לך כרטיס מועדון? "תרבות" איננו שם עצם המתאר אוסף של אנשים, לכן אי אפשר "להצטרף לתרבות". |
|
||||
|
||||
ודאי. מי לא יכיר באדם כלשהו כיהודי, בגלל שהוא לא המיר עצמו לדת היהודית? המדינה והרבנות. אני אראה אותו כיהודי, אם באמת אראה שיש לו זיכה אמיתית לתרבות היהודית, וכד'. לטעמי, גם יהודי שהמיר דתו נשאר יהודי, ולא מעניין אותי מה ההגדרה הרשמית היא, כי זו הגדרה ארביטררית וחסרת משמעות. אגב, אני יהודי מבלי שהצטרפתי לדת היהודית. אבל אני נולדתי ליהודיה, ושוב, זו ההגדרה הרשמית, ולא המהותית. |
|
||||
|
||||
איך אתה מגדיר בדיוק "זיקה אמיתית לתרבות היהודית.."? איך אפשר לאמוד זאת? הרשה לי לספר לך סיפור (בדוי) על עמוס הדוס. עמוס הדוס חי לו ח"י שנים בקהילה חרדית סגורה ומסוגרת. ח"י שנים הוא היה יהודי חרד, מאמין בכל לבו. מבקר בבית הכנסת כמניין הפעמים הנדרש ומקדיש ממיטב זמנו ללימוד התורה תוך הזנחה מוחלטת של שאר המקצועות הנדרשים ע"פ חוק החינוך במדינת ישראל. חרדי למופת. אפילו מוסיקה חרדית אהב לשמוע. יום בהיר אחד, כשירד גשם, נאלם דום כל רחוב הרב אבוחצירא בשכונה החרדית. מביתו של עמוס הדוס, נשמעו קולות מוזרים. נשמעה מוזיקה זרה, לא מוכרת. משהו בשפה זרה. זקן החכמים אמר שאנגלית היא זו, ושהמוסיקה מקוטלגת כ'פופ', רחמנא ליצלן. לא עברו ימים רבים, ועמוס הדוס כבר לא היה חלק מהקהילה החרדית. "זהו זה", הוא החליט, "אני פורש, יוצא, עוזב, נוטש!". עזב עמוס הדוס את הקהילה, עבר לו לעיר הגדולה וחזר בשאלה. כיום ניתן למצוא את עמוס הדוס מתקלט במיטב המועדונים התל אביביים תחת הכינוי "די ג'י עמוס השוס" ואוכל ברשת מסעדות המבורגרים אמריקניים מוכרת. את המנהגים היהודיים שכח מזמן, אךבעיתות משבר ומצוקה, נוהג הוא לשאת תפילה חרישית לאל שבשמיים, שלזכר ימים עברו יעשה עמו חסד וייטיב עמו, רק קצת. - סוף - אמור לי, בבקשה: האם נטישתו של עמוס הדוס את התרבות היהודית, הפסקת קיום הפולחן היהודי ואימוץ התרבות האמריקנית הופכים אותו לאתאיסט או אפילו לנוצרי? עמוס הדוס, לדעתי, יגדיר עצמו יהודי, למרות הכל. |
|
||||
|
||||
אם הוא נושא תפילה, בכנות, אז הוא לא יכול להיות אתאיסט, נכון? והתרבות האמריקאית אינה חלק מהדת הנוצרית, נכון? אשר לשאר, כן, אני מסכים שזו בעיה. ואין לי עליה תשובה מלומדה, כי אני לא כל כך מכיר את ההגדרות הנכונות, הפילוסופיה המתאימה, וכדומה. אבל נראה לי שככל שינסה לברוח מתרבותו, לא יוכל עמוס הדוס לברוח ממנה, אלא אם כן יחליט שהוא עובר תרבות, ולא נראה לי מן הסיפור שהוא עשה זאת. הוא לא נטש את התרבות היהודית, הוא נטש את סממניו של הזרם החרדי. לצערי, סיפורך אינו שלם מספיק בשביל שאוכל לומר משהו יותר קוהרנטי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |