בתשובה לקורא נבוך, 15/10/03 12:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה ממשיך בזריקת הכפפה למאמר שאמרתי שאולי אסיים בקרוב, ולמרות שכבר התחלתי לכתוב משהו בתגובה זו מחקתי אותו, כי אין לדעתי טעם ב"תגובת-מאמר" שלא מבוססת דיה. זה ייצור רק אנטגוניזם (כלומר, יותר גדול ממה שכבר קיים באתר). על קצה המזלג ממש, ובאופן ממוקד לשאלתך: גבולות פתוחים: גבולות בהם קיים שלום אמיתי ותלות הדדית כלכלית, המקטינה את האינטרס לביצוע מעשה איבה ע"י כ"א מהצדדים, שיש לו מה להפסיד. דוגמה מצויינת לכך היא מהות השלום עם ירדן. לגבי היחסים עם "האומה הערבית" (למרות שאין דבר כזה, ועדיף לקרוא לכך המדינות השכנות) - לא מדובר בבבנות ברית במינוח הצבאי, ואין כלל צורך למצוא אויב משותף חדש. הפתיחות אמורה להפוך את ישראל והמזה"ת בכלל לאזור יציב יותר להשקעות, כשרוב הכסף הזה מתועל דרך ישראל בשל היתרון היחסי שיש לה בקשריה עם המערב, ובתשתית המסחר-שיווק-יזמות-טכנולוגיה הקיימת כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"תלות הדדית כלכלית, המקטינה את האינטרס לביצוע מעשה איבה ע"י כ"א מהצדדים, שיש לו מה להפסיד" - זה יעבוד (על כל קבוצת-שוליים אפשרית), כשלחץ צבאי שמחריב את הכלכלה הפלסטינית כולה לא עובד? אולי יש דברים שמעניינים אותם יותר מן הגזר-הגמדי הכלכלי? (הכותרת, אגב, גזורה מאד בזהירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי "מקטינה את האינטרס לביצוע מעשי איבה". לא כתבתי "מעלימה אותו". דרך אגב, הסיכוי היחיד שלנו לשלום אמת עם הפלסטינאים הוא באמצעות המנהיגים המייצגים נאמנה את הרוב הדומם והמדוכא, שעובר בכל פעם שמוסרים הסגרים אל ישראל להרוויח את לחמו. הטרגדיה המקומית היא, שלמרות שרוב זה היה יכול לפתח מנהיגות מקומית שתומכת בשאיפתו לדו קיום, הביאו לו מבחוץ את הבדלן הידוע, שעושה הכל כדי לייצר הפרדה (ועובדה: יש כמעט קונצנזוס היום בחברה הישראלית על "אנחנו פה" ו"הם שם", ולא משנה אם זה דרך טרנספר ערבי או יהודי). השאלה הנשאלת היא, איך תמשיך מכאן הלאה: תשקיע במה שרוצה הבדלן, ע"י המשך הסגרים והכתרים וניתוק הקשר הכלכלי שעוד נותר, או בחזון המשתלב, המנסה להסיר את המנהיגות הנוכחית, ולטפח מחדש את המשתלבים בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה לקלקל את הדיון באותו מאמר עתידי שאתה מנסה לכתוב, ולכן אסתפק בתגובה על קצה המזלג. המלים "הסיכוי היחידי לשלום אמת" מסתירות הנחה לא-כל-כך סמויה, שיש סיכוי כזה. אם אין, ונצטרך בכל מקרה לבנות גדר (מטפורית) גבוהה, לשם מה "לטפח מחדש את המשתלבים" במנהיגות הפלסטינית הנוכחית? זה עלול להיות בזבוז של זמן יקר. השקפה פוליטית נקבעת במידה רבה על-פי ההערכות שיש לנו לגבי העתיד (לכל הפחות, אותם חלקים ממנו שאינם תלויים בנו). פעם כתבתי כאן שהחלוקה הפוליטית האמיתית אינה בין שמאל וימין או בין בדלנים למשתלבים, אלא בין אופטימיים לפסימיים. אני חושד שהחזון המשתלב נגוע באופטימיזם חסר תקנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה צודק - אין טעם לפתח זאת כאן, ללא ביסוס רציני יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהחלוקה האמיתית היא בין בלבניסטים לבין לא בלבניסטים. חלוקה נוספת היא בין אלה שכותבים תגובות חשובות באייל ומסימים משפטים לבין אלה ש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שבעצמו נפל קורבן לדיכוטומיה זו (: 1, אני תוהה אם תוכל להרחיב מעט למה כוונתך. האם לאופטימיות זו יש אחיזה בדברי ימי העמים? בתולדות עם ישראל? או שהיא מבוססת על ניתוח קר/פשוט של נתוני סיכסוך זה? 1 ראה תגובתך לתגובה 110624 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון לתגובה זו: הנחתי, משום מה, שאתה משייך את עצמך לאופטימיים ולזאת התייחסתי, למרות שבעצם אין זה נושא התגובה. אם אין הדבר כך, אנא התעלם מתגובתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הנוגע ל"חלקים מן העתיד שאינם תלויים בנו", אני לא אופטימי אלא ריאלי1. מלבד תגובה 175918 גופא, קרא (פעמיים) את הכותרת שנתתי לה; אפילו Lior כותב שאני בדלן1. 1 קרי: פסימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
A. עם כבש ונמר עם = NATION SHEEP AND TIGER NATION B. עם כבש ונמר עם = WITH SHEEP AND TIGER NATION A. עם כבש ונמר עם = NATION SHEEP AND TIGER WITH D. עם כבש ונמר עם = WITH SHEEP AND TIGER WITH אני עדיין לא מצליח להבין את המשמעות של אף אחת מהאפשרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזון אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". חירות המשורר מאפשרת גם לרמוז ל- עַם-כבשׂ ונְמר-עַם, שלא בהכרח יסתדרו טוב ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהיום אין וילות דו-משפחתיות שבהן גרים זאבים עם כבשים, ורוב הנמרים אינם בוחרים לרבוץ כשיש גדיים בסביבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמילה ''הדדית'' קצת מטעה כאן. אולי הכוונה היא למשהו דומה לגבול ארה''ב-מקסיקו, או לדפוס הקבוע (פחות או יותר) של יחסי ארה''ב עם ארצות ''העולם השלישי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכרתי שאמרת שאתה כותב משהו, רק ש"אולי תכתוב" . אם הכובע בוער לך על הראש וזה ידרבן אותך, אמשיך בזריקת הכפפה. באשר להסברך, רשאית, האם אתה כותב מנקודת מבט של משתלב? שנית, ההסבר עדיין נראה לי חיוור ואוטופי. תכלס מה קורה עם הפלסטינאים, עם ערביי ישראל, עם החיזבללה? מה קורה עם הדמוגרפיה? זכות השיבה? כל השאלות הבוערות היום. גבולות פתוחים- ואיפה לעזאזל יעבור הגבול? מה האינטרס הקרדינלי אצל שכננו שיניע את התהליך- הכלכלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובות העוסקות בבלבניזם אני כותב (או לפחות מנסה לכתוב) מנקודת מבט אובייקטיבית. הרעיון כאן הוא להעביר קצת מהעקרונות עפ"י ע"ב, וכ"א יכול אח"כ לשבץ עצמו היכן שמתאים לו. לכל צד יש יתרונות וחסרונות, וכלל לא נגעתי בזה. אוסיף לא לגעת בזה יותר מדי, אלא רק כתשובות מאוד ממוקדות וחלקיות, עד לאותו מאמר (שיגיע או שהכובע ימשיך לבעור..): האינטרס שיכול להביא ל"אזור משתלב" הוא אכן כלכלי בעיקרו - ל"משתלבים" יש בעיה אינהרנטית הנובעת מכך שכדי ליישם את המציאות הזו אין די בהפיכת מדינת ישראל לכזו הפועלת עפ"י ה"משתלבים", אלא גם מספר סביר מהשכנים צריך להיות כזה. ה"בדלנים", לעומת זאת, די שיכריזו על המדינה כ"בדלנית", וכבר מציאות זו מיושמת. האינטרס ל"בדלנות" הוא פחות כלכלי, מעיקרו, ויותר בעל אופי חברתי-מדיני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |