בתשובה לאור, 14/10/03 12:21
אני חייב להבין דבר אחד. 175660
דומה שאתה באמת לא עוקב אחרי המתרחש.
מול מדינות כמו סוריה, לוב ועד לא מזמן עיראק, מדינות הנפט במפרץ - איחוד האמירויות הערביות, קטאר, בחריין, כוויית ועומאן - השקיעו הרבה פחות בצבא והרבה יותר בעצמן.

בוודאי שבונים שם אוניברסיטאות, משקיעים בכלכלה שלאחר הנפט (והיתה בשבוע שעבר איזו כתבה כנראה ב-YNET על ההשקעות באמירויות לבסס את מעמדן כמרכז כלכלי בינלאומי), מתקני התפלה ועוד.

אמת, אין דמוקרטיות נאורות במפרץ, אך המצב טוב יחסית למזרח התיכון. לגבי החקלאות, מבחינה אקלימית האזור לא מתאים לחקלאות. בכל זאת, בסעודיה יש שדות חיטה ענקיים המתבססים על שאיבת מי תהום (שתביא להרבה צרות בעתיד, כי כמות מי התהום באזור מוגבלת, ומוטב לסעודיה לייבא את המזון מבחוץ, ולשמור על רזרבות מי התהום).

לגבי החינוך, יש התקדמות כמו בציטוט הבא מאתר
http://www.qatar-info.com

Elimination of Illiteracy

The first centre for adult education and the elimination of illiteracy was established in 1954. Regular classes were started in 1956 when there were seven schools with 614 students. Two ladies centres were opened in 1976. Illiterate students were given four years of elementary schooling after which they were granted their literacy certificates. In the past such students were also given incentive allowances of QR150 per month. The Ministry of Education and Culture takes care to ensure the subjects studied are appropriate to the emotional needs of the students and that those given to female students are directly relevant to women’s needs.
Latest statistics indicate that illiteracy in Qatar has declined in recent years. Statistics for 1997 show that illiteracy for Qataris over 10 years old is 13.6%, 8.6% for males and 18.4% for females.

בקיצור, יש הבדל גדול בין קבוצת מדינות הנפט במפרץ ובין המדינות השכנות כמו מצרים וסוריה, ואפילו בין מדינות המפרץ ובין סעודיה, ההולכת ומתרסקת לנגד עינינו.

כמה קישורים לדוגמא
בוודאי שיש התקדמות, אך זה לא מספיק 175801
תראה כשיש כל כך הרבה כסף, זה ברור שתהיה התקדמות. אבל אני חושב שההתקדמות היא איטית מדי, כל מדינה מערבית בהינתן לה רבע ההכנסות שעושות המדינות הערבית מהנפט הייתה הופכת כבר להיות מעצמה מובילה בעולם, בתרבות ובטכנולוגיה. ועם זאת השיחים מקטאר מעדיפים עדיין שיהיה להם ארמון עם 10 נשים ו10 מכוניות. מאשר מדינה מתקדמת.
אני חייב להבין דבר אחד. 175886
על האמת יש להודות: מול הנתונים שהצגת טענותיי מסתתמות כליל. טענתי, כי התרבות הערבית לקויה באופן שאינו מאפשר לה להתקדם גם כאשר יש תחת ידה המשאבים המתאימים, הוכחה כמשוללת יסוד נוכח הנתונים האלה.

אבל אנסה בכל זאת להגן עליה, פחות מטעמים של דבקות עיוורת או אמונה בצדקתי (אמונה הפוחתת נוכח דבריך) ויותר למען הדיון. עם זאת, זה יהיה ארוך.

מתוך הנתונים שהצגת ניתן להאיר שתי נקודות: לא צמחה שם דמוקטיה/חילוניות, לא היה שם לחץ בטחוני או חיצוני.
בתנאים האלה התפתחו מדינות המפרץ באופן שלמעשה אינו עומד בסתירה אמיתית למנטליות הקיימת בהם. עם זאת, זו תהיה טענה חד-צדדית ולקויה לומר שאם לא צמחה שם דמוקרטיה אז לא הייתה התקדמות. זה יהיה טפשי לשנות שיטת שלטון שעובדת מצוין כפי שהיא.מאידך, עבורנו כמערביים או ישראליים צמיחה של מערכת דמוקרטית-חילונית היא הכרחית שכן מערכת כזאת תצא נגד מלחמת דת עיוורת נגדנו בבוא הימים ובכל מקרה תפקח על הנעשה בשלטון. מכאן שאת טענתי כי "הערבים לא מסוגלים להתפתח" אני אסייג, לכל הפחות, ל"הערבים לא מסוגלים להתפתח באופן שחיובי לנו". והיות שראשית טענתי בדיון העוסק בשלום עימם, הרי שתוקפה שריר וקיים.

אם תוסיף על כך את העובדה שהמשאבים האלה לא עומדים לרשות הפלסטינים או ערביי ישראל ואת העובדה שיש להם מאבקים אחרים על אדמתם או זעם נגדנו על מעשינו להם, הרי שגם בהינתן המשאבים האפשרות שתהיה התפתחות לטובתנו (אפשרות שכבר נראית כלא קיימת גם שישנו הכסף) קטנה עוד יותר. ערביי ישראל כבר הוכיחו את קדמתם במהומות אוקטובר 2000 והוכיחו, לפחות לי אישית, שדבר לא השתנה מ-‏1929.

ומדינות המפרץ, אלה טרם עמדו למבחן. נראה מה יהיה כוחה של הקדמה בהן כאשר אלה תידרשנה להירתם למלחמה כלל ערבית או להילחם באיזה חיידק קיצוני. איראן לא עמדה במבחן.
ראה מה עשו הפלסטינים בממון שניתן להם, ראה כיצד השלטון עושק את העם, ראה את המאבקים העיוורים והשבטיים ביניהם על כוח. אני מסתכל עליהם ואני מסתכל על ראשית היישוב בארץ. אין בכלל מה להשוות.

אני שואל את עצמי, בעניין קצת שונה, האם יכולתו של עם לצאת למלחמת אזרחים מעידה על קדמה, ואם הפלסטינים יילחמו באחיהם כדי לחיות עימנו בשלום. כיצד לא קמים הפלסטינים ומקיאים מתוכם את המחבלים שמחריבים את עתידם ולכל הפחות גורמים לבתיהם להיהרס? כיצד,לעומת זאת, הם ששים להלשין זה על זה לאוייב? מדוע לא קיים ביניהם דיון ציבורי נוקב כגון זה שנערך בינינו בתקופת הסזון הקצרה?
האם זה אומר שהם אינם מוכנים עדיין לשאת ולתת עימנו? האם זה מוכיח סופית שהם עדיין אינם "עם", ואם כך, כל דרישותיהם בטלות?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים