בתשובה להאייל האלמוני, 11/10/03 18:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה''חטופים'' מגזרת הר דוב נחטפו כחיילים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל המוטיבציה היחידה לחטוף אותם הייתה חילופי שבויים אופציונלים, הפעילות המבצעית בה הם עסקו הייתה פעילות שגרתית, הם לא נשבו במהלך קרב, אלא במהלך סיור שגרתי. לפי העיקרון שבסוף תגובה 174826, לא צריך לנהל משא ומתן לשחרורם, לא בגלל שלא אכפת לנו מהחטופים (של ההווה), אלא בגלל שכן אכפת לנו מהחטופים (של העתיד). אם ננהל משא ומתן שכזה, נעודד אירגונים עויינים להמשיך ולנסות לחטוף חיילים ישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנקודת מבט תועלתנית, מדינת ישראל צריכה להתנער מן החטופים שלה: שידעו בכל העולם שאין שום טעם לחטוף ישראלי, כי הוא ממילא ימחק מיד מן התודעה שלנו; לא נעשה שום מאמץ לשחרר אותו, וודאי שלא נשלם עבורו בשום דרך. גישה כזו אמורה, מן הדין, לגרום לארגוני טרור להבין שאת המאמצים שלהם צריך לכוון לכיוונים אחרים. אם כבר, הבה נכליל את השיטה: נפרסם שגם מההרוגים שלנו לא אכפת לנו. נאמר שאיננו מתכוונים להכנס למשא ומתן על הפסקות-אש, שהרי הצד השני ממילא אינו יכול לגרום לנו שום נזק (חוץ מלהרוג כמה אנשים, אבל ממילא לא אכפת לנו מהם). גישה כזו אמורה להקטין את המוטיבציה של ארגוני טרור להרוג ישראלים (מה הטעם להרוג אם זה לא מטיל פחד על הנשארים בחיים?) אלא שכמובן, אנחנו יכולים להודיע הודעות כאלה עד שנתפקע, ואיש לא יאמין לנו: אוייבינו מכירים אותנו טוב מדי. אפילו במקרה של החזרת גופות איננו מצליחים להעמיד פנים שלא אכפת לנו. יהודים היינו, ויהודים נישאר. אוייבינו יודעים גם את זה. (המצרים לא טרחו עד היום לאסוף את גופות אלפי החללים שלהם ממלחת יום כיפור, הפזורים בסיני). גם כאן - אם אנחנו מוכנים לשלם מחיר כבד על החזרת גופות, אין לחוטף שום סיבה להתאמץ לשמור על השבויים בחיים; ולמרות התובנה הזו, המובנת מאליה, אנחנו לא חוסכים שום מאמץ כדי להחזיר גופות של חיילים שנשבו. ולאחר כל ההקדמה הזו, כשחוטפים אזרחים, אני מצליח להעמיד פנים בקלות שאינני מעוניין להכנס למשא ומתן (משום שאני חושש לאזרחים שיחטפו בעתיד). לו היו חוטפים בן משפחה שלי, העמדת הפנים הזו הייתה מתפוררת מיד. באותו אופן, מכיוון שאני ביקשתי מן החיילים ההם לפטרל בגזרת הר דוב, אינני מצליח להעמיד פנים שלאחר שהם נחטפו הם מפסיקים לעניין אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שכל ישראל אחים, או משהו כזה. 1 באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא; "חברים" ולא "אחים". אם תרצה, גם זו דרך להסביר את ההבדל בין חייל לאזרח בהקשר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והסיפור הזה, שכולנו בניו של יעקב, הוא "מיתוס"? דוד יודע את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מן הסתם מבין שלא מדובר בהצהרה גנאולוגית, ושיש בשפה העברית עוד מלים פרט ל''חברים'' ו''אחים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר עיון קצר גיליתי שאני מתקשה למצוא את השאלה בתגובה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול להסביר לגבי "אתה מן הסתם מבין שלא מדובר בהצהרה גנאולוגית" משום שאני לא מבין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתוב ''כל ישראל אחים'', אלא ''כל ישראל חברים''. ואפילו אם היה כתוב ''אחים'', אין לזה שום קשר עם קיומו או אי-קיומו של אב היסטורי משותף. וכשאני מדגיש שלא כתוב ''אחים'', גם לזה אין שום קשר עם קיומו או אי-קיומו של אב היסטורי משותף. וממילא כל בני האדם ''אחים'' (מה לי אדם הראשון, ומה לי לוסי מחדאר), וממילא לכל אחד מאיתנו יש מספר קטן מאד של אחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, תגובה 174970. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |