|
לא באתי לזלזל חלילה בטקסט בצורתו השירית.
אבל זה שיש קצת חריזה (לא מדוייקת, אבל חריזה) במקום או שניים, וקצת מקצב במקום אחד [שנגמר אחרי רגע, למרות שהתופים עוד נמשכים], לא הספיק לי עד כדי שארגיש שהשורות הקצרות הן מחויבות המציאות. כלומר, אילו היו פה חריזה ושימוש במקצב באופן עקבי, לא הייתי מעזה להציע שינוי. אבל כמו שזה... אז ניסיתי. ואני חייבת להודות שבשבילי אישית הנוסח החדש עובד טוב יותר.
מה שמצאתי פה עכשיו זה קטע שיכול להוות מונולג נחמד במחזה או סרט, של מישהו שמספר משהו לחבר'ה בצורה מצחיקה, וכולם נהנים מהסיפור. מה רע? לא עדיף מונולוג טוב על שיר שלא ממש נותן את העבודה ששיר צריך לתת?
|
|