בתשובה לגילית, 06/10/03 19:24
רבי מכר כמקור אכזבה? 174420
בבסיס סיפור כמעט קלאסי לז'אנר -

משפחה מאושרת החיה בעוני קיצוני, עוברת טראומה בעקבות חולי של האם. האב נאמן לאם ומזניח לחלוטין את בנו, שמפתח מערכות יחסים חלופיות - עם המעביד שלו, עם יהודי חולה וטוב לב, ועם בת השכנים המנוצלת מינית בידיעת משפחתה.

בשביל מיעוט עמודיו, הספר דחוס למדי: התעללות מינית; עוני וניצול של ילדים; משפחות מתפרקות; מאבק בין דורי (כשהשפה היא המייצגת העיקרית של המאבק, מה שקשה למדי להעביר בתרגום); חולי; וזכרון השואה.
ומעבר להכל - סיפור התבגרות.

אז למה דווקא הספר הזה?
חלק אולי בגלל האקראיות שבה ספר הופך לרב מכר. ההוצאה הנכונה. יחסי הציבור הנכונים. מזל... אבל לדעתי - לא רק.

היתרון הגדול של הספר הזה הוא הרגישות האנושית. הספר מלא חמלה, וחמלה היא דבר כובש לב. אפילו מעשים קשים שמתוארים בספר, אפילו הקטעים המיניים יותר, צבועים באותו מכחול חומל.

הפסיכולוגיה של הגיבור מתוארת בצורה מבריקה בעיני. מצד אחד, אין פה גיבור נקי לגמרי. הניוול של השכונה, של הסיטואציה, של החיים האלה, דבק גם בו. מצד שני, יש תקווה שלמרות הכל הוא יצליח, איכשהו, לבנות את עצמו לאדם בוגר טוב. אין פה אהלהה של המסכנות, כמו שעושה דוסטוייבסקי לסוניה הזונה. אבל גם לא האשמת הקורבן. הגועל כאן הוא חלק מן החיים, אבל הגיבורים מצליחים לשמור אותו בפרופורציה. הוא חלק מן החיים אבל לא הופך להיות המהות שלהם. ולכן, הסיפור נשאר בסופו של דבר בעיקר סיפור של התבגרות. ההתבגרות היא במרכז, והחברה החולה היא הרקע.

רוב הדמויות בסיפור הן עגולות ומעניינות. יש להן תכונות טובות, אבל הם לא מושלמים. שתי הדמויות הנגועות בשטחיות הן הסנדלר היהודי והשכן המתעלל. הטוב המוחלט, הרע המוחלט, בהתאמה. הסנדלר הוא לא רק טוב מוחלט אלא גם דמות מסתורית, מיסטית, כמעט לא ממשית, משהו שבין האדם למלאך, כאשר הגיבנת המסתירה את הכנפיים הופכת את ה"מלאכיות" שלו לפיזית כמעט. אבל למען האמת האנושיות הן של הסנדלר (והן של השכן) מתגלות לקראת הסוף, ובצורה דומה. ואולי שם מסתמן הפער שבין להיות בן אנוש לבין להיות אנושי.

אז לדעתי - לא מקור אכזבה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים