בתשובה לLior, 02/10/03 16:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מצטער, אבל אני לא מסכים איתך. בקרב החוקרים יש חילוקי דעות מתי בדיוק מפלגת העבודה הפסיקה להיות סוציאליסטית, אבל זה בטח לא התחיל עם בייגה שוחט... כפי שציינת, גם דיקטטורות נוהגות להפעיל כלכלה ריכוזית, אך האם אתה יכול לכנות אותן "סוציאליסטיות"? ועוד הערה קטנה בנוגע להסתדרות: קיים שוני מהותי בין ההסתדרות של היום (שהיא ארגון עובדים), לבין ההסתדרות של פעם, שהייתה יותר מעסיק מאשר ארגון עובדים. אם תבדוק את רוב סכסוכי העבודה בתקופה ההיא, תראה שההסתדרות הייתה בצד *שכנגד* הפועלים (היא ניסתה לעצור שביתות יותר מאשר להעלות שכר, למשל). היא אמנם ניסתה לשמור על כוחה בכל מאבק, אך עיקר המאבק שלה היה דווקא נגד העובדים... בכל אופן, אם אני מנחש נכון את דעותיך, הרי שתסכים איתי שלא מדובר במשחק של כן/לא שחור/לבן, ובכל שלטון מתקיימים כמה דפוסים של שיטות שונות. השאלה היא איך מערבבים את הכל, לא?... ב. בנוגע למדיניות הרווחה בשוק חופשי - אני מצטרף לדעתו של גיל. איני רואה שיטה שיכולה לבסס מערכת רווחה אמיתית המושתת על צורכי פירסום או צרכים כלכליים של התורמים בעלי ההון. ג. בנוגע לשאלה אם העם יודע מה טוב לו - זו שאלה מאוד מסובכת ולא פשוטה כלל. האם כל האזרחים יכולים תמיד להתעניין מה חסר יותר - מיטות בבית חולים או מיטות במוסד לנשים מוכות? האם תוכניות "לא פופולריות" אבל חשובות לא יקבלו מימון (כמו שיקום אנסים, למשל..)? בנוסף על כך, יש מקומות שצריך לתת בסתר, ואי אפשר לשים את מצלמת המפרסם שתתעד. בקיצור - אני חושב שיש נושאים שהמדינה נקראת לטפל בהם, ולא גופים פרטיים או אנשים פרטיים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |