 |
ליד כיכר דיזנגוף בת"א.
מהרחוב אפשר לשמוע קולות שירה ודפיקה על השולחן - הם לא רק מוחאים כפיים, הם דופקים על השולחנות עד שהם זזים. בחוץ יושבים חבר'ה על המדרגות, לבושים כולם בלבן, נראה כאילו התקלחו והתבשמו לפני שבאו. אחד רואה את החבר שלו, אומר לו "אהלן אחי" והם מתחבקים. עבירה אחרי עבירה.
המחזה הזה מאוד הכעיס אותי ולא ידעתי למה - הרי גם רפורמים וקונסרווטיבים מכופפים את הכללים ומאמצים רק מה שנוח להם, וזה לא כזה נורא בעיני. אח"כ הבנתי שהכעיסה אותי היוהרה הזו - לשיר ולשמוח במסיבה ביום שבו נקבע גזר הדין? מאיפה להם הביטחון שאלוהים יסלח להם?
אל"א 1, אבל אני מעדיפה את החילוני שמסתגר בביתו בשקט ומחליף סרטים בווידאו, מאשר את הזחיחות הזו.
1 אני לא אלוהים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש