|
||||
|
||||
סעיד עצמו לא היה מסכים איתך. לא רק שהתלהם מילולית, אלא גם יידה אבנים, כאחרון המתפרעים. את הבוז אליו מצד ישראלים רבים הרוויח ביושר. |
|
||||
|
||||
זה מה שסעיד העיד על ארוע יידוי האבנים: During our 10-minute stop I was photographed there without my knowledge pitching a tiny pebble in competition with some of the younger men present, none of whom of course had any particular target in sight. The area was empty for miles and miles. Two days later my picture appeared in newspapers in Israel and all over the West. I was described as a rock-throwing terrorist, a man of violence, and so on and on, in the familiar chorus of defamation and falsehood known to anyone who has incurred the hostility of Zionist propaganda. (מתוך http://www.mediamonitors.net/edward16.html)
|
|
||||
|
||||
(בהנחה שסעיד, שאינו ידוע כאיש ישר במיוחד, דובר אמת) יש להבין את יידוי האבנים כמעשה סמלי, וטוב שלא היתה שם אף מטרה; רק זה היה חסר. יידוי האבן שידר מסר לכל להעולם הערבי שאלימות היא הדרך הנכונה להיאבק בישראל. ועוד יש לו את החוצפה להלין על "התעמולה הציונית". |
|
||||
|
||||
למען האמת ישראל הוכיחה בשהיה בלבנון ובנסיגה ממנה כי האלימות היא שפה מובנת ומקובלת באזור. זה לא שישראל נסוגה בעקבות שלום אמת שהגיע אליו עם לבנון, אלא בתום כיבוש ממושך ואכזרי של שנים רבות - אשר מחירו נעשה לבסוף כבד מדי לנסיבות שהשתררו. יש לדייק לגבי מחווה סמלית זו - סעיד (כמו רבים מתושבי דרום לבנון) זרק אבן סמלית לכיוון גבו של האויב אשר ברח עם הזנב בין הרגליים, לא לעבר אומה אשר נטשה לפתע את דרך האלימות והחליטה להכיר בלבנון כאומה ריבונית ושכנה טובה. מדבריך משתמע כאילו הוא לפחות זרק אבנים על רבין ועל פרס במדשאת הבית הלבן בזמן החתימה על הסכם אוסלו (מה שהיה יכול להיות משעשע הרבה יותר, אני מוכרח לציין). |
|
||||
|
||||
השאלה המעניינת היא מדוע הוא זרק אותה, והאם זאת התנהגות שהיית מצפה לה מאינטלקטואל והומניסט באזור רווי אלימות. |
|
||||
|
||||
מעניין אם היית מגיב בצורה דומה על יידוי אבן סמלי של, נניח, אריק שרון, לכוון ההפוך. להזכירך, עד השתלטות אש''ף על דרום לבנון ישראל הכירה בלבנון ''כאומה ריבונית ושכנה טובה''. אפשר לבקר את מלחמת לבנון ואת הכיבוש הממושך, אבל להציג את אלה כאקט מלחמתי אגרסיבי נטול הקשר זאת היתממות שאינה מכבדת את בעליה. |
|
||||
|
||||
ה''ניצחון'' של החיזבאללה הוא כמובן וירטואלי. הם לא באמת הכוח השליט באזור, ואף אחד ממנהיגיו איננו טיפש עד כדי להאמין בכך. ישראל היא לא ה''אנדרדוג'', ולכן יהא זה דבילי אם שרון יזרוק אבנים. שליחת הטנקים למצור על המוקטעה או הפצצת מפקדות היא הגיונית יותר כהשוואה - אקט סמלי המביע השפלה ונכונות לנקוט באלימות נגד מי שנתפש כאויב. באשר למלחמת לבנון, אני מניח שתסלח לי אם אמנע מלהיכנס לדיון הארוך למדי על מה הניע את ישראל לפלוש ללבנון לפני עשרים שנה, ומדוע נשארנו שם עד לא מזמן. |
|
||||
|
||||
אתה גם חושב שהפיגוע במצובה היה רק "סמלי"? מן מחווה סמלית כזו נגד האויב שברח עם הזנב בין הרגליים? ובנימה פחות קנטרנית - כן, ברור שזריקת האבנים היתה סמלית. מה שהיא סמלה היה - "נמשיך לרדוף אחריכם גם אחרי שנסוגתם" ו-"צריך להמשיך את המאבק האלים גם אל מעבר לגבול ישראל". ובמפתיע - כנראה יש לבנונים שמסכימים עם כך (אולי אפילו רובם, לאור המחאות הרפות מאוד כנגד פעילות חזבאללה מקרב רוב הלבנונים) ופעלו על פי זאת. |
|
||||
|
||||
ובמילים אחרות: אם הוא לא רוצה שנסתכל עליו במשקפיים אורינטלייות, שיתנהג כאינטלקטואל ולא כאחד מהשאביבה. |
|
||||
|
||||
לפחות לפי הצד שלו בסיפור, הוא לא ביקש שיצלמו אותו בשעת המעשה. ובכל מקרה, זה לא כאילו שהוא יכול לעשות איזשהו מעשה שימנע ממך להסתכל עליו במשקפיים ''אוריינטליות,'' או לכל היותר, ''אוקסידנטליות,'' וזו בדיוק הבעיה בה הוא דן בספרו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |