בתשובה ליוסי גורביץ, 15/02/01 18:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוסי ידידי, אם אלו הם פני הדברים - ועליי להכיר ולהעריך את יושרך ועיקבותך בנדון - מדוע בחרת להמליץ בפני מדינת ישראל בשעתו בעניין פרשת הלינץ', להגיב בחומרה רבה כנגד הרשות הפלסטינאית וכנגד 'שטח A, ראמללה'? אנא הסבר עמדתך זו ללא שימוש באלמנטים אטאביסטיים. שלך אלכסנדר מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שלמלחמה יש כללים, והרשות הפלסטינית שברה אותם בגסות. החיילים ברמאללה היו שבויים. הם היו במשמורת פלסטינית ונשקם נלקח מהם. החיילים הפלסטינים היו אחראים לשלומם. והם הפקירו אותם ללינץ' - בהנחה שלא השתתפו בו, הנחה שמאפשרת להם ליהנות מן הספק ויתכן בהחלט שאינה במקומה. למדינה אסור להבליג על רציחת חייליה השבויים. היה מקום להגיב בחומרה, אבל צה"ל הגיב בצורה המטומטמת, האווילית והלא יעילה שלמד בלבנון. ראוי לציין שהתגובה הפושרת הזו היא חוליה בשרשרת הפקרת החיילים, שרשרת שהגיעה לשיאה בפרשת קבר יוסף ובמכתבו המחפיר של תא"ל שטרן, קצין החינוך הראשי, בו כתב ש"החיילים צריכים לדעת שערך אי הפקרת פצועים אינו ערך עליון". לטעמי, הוא היה צריך להיות מודח בו במקום, אבל אין מה לפחד: הוא יקבל את דרגת האלוף שלו. במחשבה נוספת, אין פלא שהצבא נראה כמו שהוא נראה, אם אדם כמו תא"ל שטרן היה מפקד בית הספר לקצינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם אתה מצטרף לקריאות של תנועת "אכפת" לתת הוראה למפקדי צה"ל בכל הרמות לחלץ חיילים פצועים בכל מחיר? אי הפקרת פצוע הוא אולי ערך מערכי צה"ל בפרט והלחימה בכלל, אבל אינו ערך עליון, קודמים לו לא מעט ערכים אחרים כמו דבקות במשימה ובמקרה הרלוונטי, חיי אדם. אם משמעות חילוץ פצוע יחיד הוא אי ביצוע המשימה או אובדן חיי אדם רבים, אין לחלצו. נכון שאף חייל לא רוצה לדעת שהוא עלול להפגע ולהנטש, אבל אף חייל לא רוצה לדעת שהוא נשלח למשימת התאבדות עם כל חבריו על מנת לחלץ חייל יחיד. ההחלטה אם לחלץ חייל פגוע (או לא פגוע אבל מבודד מעבר לקווי האויב) נתונה לשיקול דעת המפקדים מתוך ראיה כוללת של המצב. במקרה של קבר יוסף הופעל שיקול דעת ע"י מפקדי החטיבה, האוגדה והפיקוד ואפילו הרמטכ"ל היה בסוד הענינים. ניתן לומר שכולם הפעילו שיקול דעת שגוי. כולם בני אדם ויכולים לטעות, יתכן שיש מקום להדיח את כולם, לא לי החכמה להחליט על כך ולו משום שאיני יודע את כל הפרטים. אפילו אם זה המצב וכל הדרג הפיקודי טעה בשיקול דעתו ויש להדיחו, עדיין אין לשלול מהמפקדים את שיקול הדעת בנושא חילוץ הפצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך נכונה, אבל יש דברים שרצוי לא לומר (והכוונה כאן למפקדי הצבא). חייל יתפקד טוב יותר אם ידע שחילוצו יעשה בכל מחיר. לא כל מה שחייל יודע הוא גם נכון. תא''ל שטרן טעה לא בכך שחשב שהפקרת פצועים אינה ערך עליון, אלא בכך שאמר זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לעזאזל עם הערך שנקרא ''אמינות'' (שאכן אינו מדורג גבוה מידי בסולם הערכים של צה''ל) לדעתי גם גישה זו שגויה, לא מומלץ לזרוע אשליות בקרב החיילים, שכן כאשר יתברר להם שהמפקדים אינם אמינים הדבר יפגע במוטיבציה שלהם יותר מאשר הידיעה שחייהם אינם הדבר החשוב ביותר. לדוגמא, כאשר שרתתי בלבנון (פעם היו שם כוחות צה''ל) נאמר לנו בתדריך לפני יציאה לפעילות יזומה, באופן המפורש ביותר, שמדינת ישראל מעדיפה אותנו מתים מאשר שבויים, ולכן אין להכנע וליפול בשבי בשום תנאי. בנוסף נאמר, שבמקרה ונחטף חייל ע''י האויב, יש לירות על החוטפים על מנת לפגוע, כולל ירי על הרכב בו הם נוסעים ולעוצרם בכל מחיר, גם אם המשמעות היא מותו של החטוף. בנושא הפצועים, הוסבר לנו כבר בטירונות, שטיפול ופנוי יעשה אך ורק עם סיום הלחימה וטיהור היעד ולא רגע קודם על מנת לאפשר את השלמת המשימה בהצלחה. הורדת חובש לטפל בפצוע, או נסיון חילוץ כל עוד האויב בשטח עשויים רק להגדיל את מספר הנפגעים ולפגוע בסיכויים של הצלחת המשימה. לא ברור לי כיצד דבריו של תא''ל שטרן חורגים מהדברים שלמדו אותי מפקדי ומדוע הם שגויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. חייל שניגש למשימה כן אמור לדעת שיחולץ במיקרה ויפגע גם אם בזמן החילוץ יפגעו אחרים. אין אפשרות שחייל שצריך להסתער קדימה (גם אני הייתי בלבנון) יחשוב רגע ואם אני אפצע אולי לא יהיה שווה לחלץ אותי כי זה יהיה מסוכן מידי. הערך של חילוץ פצועים בכל מחיר כן היה פעם וידועים לא מעט סיפורים שבהם נפגעו ונהרגו חיילים בשביל לחלץ פצוע. ולא צדק התא''ל כאשר אמר שלא בכל מחיר. כו צריך לסיים את הקרב אבל לאחר סיומו או אפילו אם יש אופציה בזמן הקרב יש לחלץ פצוע. לא מעט צלשי''ם הוענקו בדיוק על דברים מסוג זה. חייל צריך להיות מוכן לסכן את חייו שלו בידיע כי יסכנו אחרים את חייהם למענו. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא מדויק? מה שאמרו לי מפקדי? יש גם מקרים שבהם השאירו/הפקירו כוחות בשטח כדי לא לשלם מחיר כבד בחיי אדם ומלמדים אותם במורשות קרב. אין דבר כזה "בכל מחיר". ברור שיש צורך בחילוץ פצועים ועל כך אין ערעור. ברור שגם אם החילוץ כרוך בסיכון חיים מסוים, עדיין צריך לבצעו. לי אישית ברור, שיתכנו מצבים בהם אין לחלץ חייל פצוע, שכן החילוץ יעלה מחיר שאין מקום לשלמו. שוב, לגבי מקרה קבר יוסף, המפקדים במקום הפעילו שיקול דעת שיתכן והיה גרוע ומוטעה. אין משמעות הדבר שיש לאסור על המפקדים את הפעלת שיקול דעתם בסוגיית חילוץ הפצועים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |