בתשובה לנגה, 21/09/03 15:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני אקח 16 נקודות בשנה, אני אסיים את התואר בשלוש שנים, והם יקחו ממני הרבה יותר משעולה לי לסיים את התואר בשנתיים. בכל מקרה, שני קורסי חובה יש לי, וכדי שאני אוכל לסיים את התואר גם עם איזה קורס שמעניין אותי, אני נאלץ לוותר לפחות על יום עבודה אחד (מכיוון שרבים מהקורסים נמצאים בין השעות עשר לארבע). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי - אתה לא משלם רק על הקורסים שאתה לוקח? עכשיו הבנתי. קורסים בין עשר לארבע זו נבזות לשמה. כיוון שהמרצים לא רוצים להישאר עד מאוחר, הם קובעים קורסים בשעות שנוחות *להם*, תוך התעלמות מוחלטת מזה שאוכלוסיית הסטודנטים לתואר שני הם אנשים עם חיים (או לפחות נסיון לחיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נקבע התשלום במקומות שאת מכירה? (תשלום קבוע לכל קורס, בלי סכומי מינימום?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע הרבה יותר הוגן. בתגובה 171412 שאלתי לגבי הגבלת סיבסוד שכר הלימוד, למספר שנים מצומצם. מה ההגיון שעומד מאחורי ההגבלה הזאת? מדוע למדינה (ולאוניברסיטה) אכפת אם סטודנט גומר את לימודיו תוך שלוש, ארבע או חמש שנים? מכך ששכר הלימוד אינו עולה אחרי שלוש שנים ושהאוניברסיטה היא זאת שסופגת את הפסקת הסיבסוד, אני מסיק שלמדינה אכפת מכך יותר מאשר לאוניברסיטה עצמה. אני רק לא מצליח להבין למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מדובר בהטבות המיוחדות לסטודנטים. המדינה חוששת שאנשים יישארו סטודנטים למשך פרק זמן ארוך במיוחד, ובאותו הזמן יהיו זכאים לשורת הטבות העולה כסף למדינה. מהן ההטבות? אני לא משוכנעת. אולי במס הכנסה? במשכנתא? זה בטוח נמצא שם איפשהוא. יכול להיות גם שהמדינה פועלת ממניעים קלאסיים של רווח חברתי-כלכלי - בוגר אוניברסיטה רווחי יותר למדינה מאשר בוגר תיכון, ועם כל שנה שעוברת קיים מעין הפסד כללי (פחות כסף זורם בשוק) על כל סטודנט שלא סיים עדיין את התואר ומושך את תקופת הלימודים. הניחוש השלישי שלי הוא שהמדינה מגבילה את הסיבסוד כדי שיותר סטודנטים יסיימו את התואר, כיוון שהסטטיסטיקה מציעה כי ככל שמושכים יותר, כך קטנים הסיכויים לסיים את התואר. מאחורי הנימוק הזה יכולות להיות סיבות של רווח כפי שציינתי קודם, או אפילו מניעים אלטרואיסטים של המדינה (אם כי מסופקתני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ... כיוון שהסטטיסטיקה מציעה כי ככל שמושכים יותר, כך קטנים הסיכויים לסיים את התואר. אחח, אני אוהב סטטיסטיקות מהסוג הזה. למה לטרוח לזהות סיבה ותוצאה כשאפשר פשוט להתייעץ במספרי הקסם. לדוגמא: "ככל שמעורבים יותר בתאונות דרכים כך גדלים הסיכויים לנהיגה בשכרות" - מסקנה: תאונות גורמות לנהיגה בשכרות. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הניסוח "אנשים שנוטים למשוך את התואר שלהם על שנים רבות, נוטים גם לא לסיים אותו בכלל", ולכן לא כדאי לתמוך באלו שאינם מסיימים את לימודיהם בזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוניברסיטה מקבלת תקציב על כל סטודנט בחישוב של שתי שנות לימוד. מעבר לכך זו הוצאה רק של האוניברסיטה. לכן יש לאוניברסיטה אינטרס שלא תלמד יותר משתי שנות לימוד (תואר שני). בבר אילן החליטו להחזיר את שכר הלימוד (או לקבל סכום שווה ערך) במידה ותסיים שתי שנות לימוד. (לפחות במדעי החברה). אלא שהדבר כמעט בלתי אפשרי. סטודנט במסלול עם תזה מסיים את התואר בשלוש שנים ואף יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני בטכניון סטודנטים לתארים מתקדמים משלמים שכר לימוד קבוע (של שנתיים או שלוש, תלוי בתואר) שנפרש על-פני שנות הלימוד בפועל (כלומר, במסלול 4 שנתי למשל, בכל שנה משלמים פחות משכר-לימוד שנתי). אם נדרשות יותר שנים, התשלום הנוסף הוא 10% משכ"ל שנתי מדי שנה, פלוס תוספת על נקודות, אם יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ נהוגים (בעקבות דו"ח ועדת מלץ) כללים דומים: שכר הלימוד "קונה" כניסה לקורסים במספר קבוע (תלוי במסלול הלימודים), וסטודנט שרוצה ללמוד קורסים נוספים, צריך לשלם יותר. האקדמיה אומרת בפירוש לסטודנטים: לימדו כמה שפחות. ברגע שאתם מסיימים את דרישות המינימום לתואר (ראשון או שני), אינכם רצויים כאן יותר. מדובר בעיקר בסטודנטים בשנה האחרונה ללימודים, שנדרשים לצמצם את מכסת הקורסים שלהם כדי לא לעבור את המינימום הנדרש. האם החסכון כל-כך גדול עד שהוא מצדיק גישה אנטי-השכלתית מחפירה שכזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנתיים הראשונות ללימודי התואר השני שלי, השלמתי 31 מתוך 32 הנקודות שמהוות את המכסה לתואר שני, וכן 10 נקודות של קורסי השלמה, שהיו תנאי לקבלתי ללימודים. בסה"כ שילמתי 197.75 אחוז של שכר לימוד לתואר שני וכן תשלום נוסף של כמה אלפי שקלים עבור 10 הנקודות הנוספות. לתדהמתי נודע לי, שמכיוון שלא שילמתי בשנתיים 200 אחוז של שכר הלימוד לתואר שני, עלי לשלם 50 אחוז בשנה השלישית, למרות שאני לוקח רק שתי נקודות. במילים אחרות, אני יכול לקחת עוד שש נקודות באותו המחיר. למרות שאני רואה בכך אי צדק משווע, זה בפרוש לא גישה אנטי-השכלתית אלא להיפך - במקום להסתפק בשתי הנקודות שהתכוונתי לקחת אני מוזמן לקחת שש נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה באמת הולך להסתכן בציונים גרועים, על מנת לקחת קורסים _מעניינים_ באותן שש נקודות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. השאלה האמיתית היא אם אני הולך להסתכסך עם הבוסית שלי ולקחת 8 נקודות בשנה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון אין כאן כל סכנה (כמעט): סטודנט שצבר יותר נקודות מהנדרש יכול לבחור אילו קורסים יחשבו לצורך התואר, והאחרים לא ישפיעו על הממוצע. (כמעט, כי סטודנט לתואר מתקדם חייב לקבל ציון *עובר* בכל קורס שהוא נרשם אליו. נרשמת לקורס בשביל הכיף, ושינית את דעתך באמצע? אתה בבעיה. ציון עובר, או שאין תואר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהוג'י אפשר להפתר מקורסי בחירה עודפים, אם רוצים. אבל אצלנו, אם לא נגשת לבחינה בקורס, הוא פשוט לא נרשם לך במניין הקורסים, וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתואר ראשון, אני מניח; אבל מה לגבי תארים מתקדמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אודיע לך עוד סמסטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב זהה גם בתל אביב (בתואר ראשון ושני), בנוסף, למרות שהציון לא משפיע על הממוצע שלך, עדיין רשום שעברת אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה לפיה קבלת קרדיט על קורס תורמת להשכלה ממנו היא אנטי-השכלתית. למעט מקרים חריגים, אין שום מניעה לשמוע כל קורס עיוני מבלי לשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתל-אביב, למשל, תשלם *בכל מקרה* לפחות חצי משכר הלימוד השנתי (דהיינו לפחות רבע משכר הלימוד הכולל לתואר שני) גם אם אתה עושה קורס אחד. המקרה היחידי שבו לא תשלם את המינימום זה אם סיימת את חובות השמיעה ואתה רק עושה תזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו יותר גרוע. כתלמיד מדעי הרוח אני מחויב לשפה זרה שנייה אבל בחינם. רציתי לקחת השנה רק את השפה (בחינם) אבל נדרשתי לשלם חמישים אחוז שכר לימוד בכל מקרה וזה מזכה אותי בתשע שעות סימסטראיליות. את השעות האלה אי-אפשר לדחות לשנה הבאה ואם לא אקח אותן השנה הן מתבזבזות! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |