בתשובה לAnonymous Deer, 18/09/03 19:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כי שנינו כנראה באים מאותה השקפת עולם, אני מאוד לא מסכים לדבריך. הזכות שאני מדבר עליה אינה ליגאליסטית או מופיעה בחוקה כלשהי. זו זכות טבעית (או אלוהית יגיד אדם דתי). הייתי מתאר אותה כנתונה באופן טבעי לכל אדם אך לא בלתי ניתנת לשלילה. הזכות הזו ניתנה לבני האדם ע"י הטבע (הבריאה) שיצר מרחב מחיה גדול ומעט בני אדם וגם ע"י ההתפתחויות החקלאיות והטכנולוגיות שיזם האדם שהרחיבו את אפשרויות המחיה שלו. בתפיסת העולם שלי ושלך, אנו רואים באופן בלתי אוהד הורים היולדים ילדים לתוך תנאים קשים או בלתי נסבלים. אני אישית איני מעריך משפחות היולדות ביודעין ילד נכה. יותר מהן איני אוהב את המנהיגים הדתיים המורים להן לעשות זאת. עם כל זאת, אני מוקיר ומעריך בלי גבול את היכולת של החברה בה אני חי לאפשר להורים אלו לפעול לפי הבנתם (בעיקר בגלל שאני מעריך שהמשפחות עצמן נושאות בעיקר הנטל). ההכרח לחוקק את הזכות ללדת יוליך אותנו באחד משני כיוונים. או חוק אחיד נוסח סין שמניח חוסר צדק כהכרח בל יגונה ודורש ככל הנראה שלטון טוטאליטרי חזק ויציב, או חוק שמידת הצדק בו תהיה תחת התקפות בלתי פוסקות והיכולת לכפות אותו מפוקפקת. האם יש כיום מדינה דמוקרטית המענישה הורים לילדים שהם נרקומנים, חולים במחלות נפשיות או תורשתיות, קרובי משפחה? במדינת ישראל, מסורת לא כתובה היא גם לא להעניש הורים המונעים מילדיהם חינוך פורמלי או חיסונים רפואיים. יש כאן משהו החזק הרבה יותר מחוק כתוב כלשהו המנחה את החברות החופשיות לנהוג כך. לדעתי המניע לכך גם אינו אמפטיה אנושית נוסח גנדי. בחברה שסועה לאומית, דתית ועדתית נוסח ישראל, קשה למצוא מספיק אמפטיה כדי להצדיק חופש העולה לחברה כל כך ביוקר. הסיבות לדעתי הן: הבנת השלטון כי חקיקה כזאת תהיה בלתי נסבלת ע"י ציבורים גדולים. בלתי ניתנת לחקיקה ואכיפה בשלטון דמוקרטי וקרוב לודאי שהנזק שינבע מביטולה הודאי יעלה על התועלת שבעצם חקיקתה (נוסח מה שקרה בהודו). סיבה חשובה נוספת היתה ההנחה שהתאמתה במערב שעליית רמת החיים ויציאת נשים לעבודה תוריד את הילודה ותיצב את האוכלוסיה לפני שתגיע אל הקו האדום. במקום לבוא בטענות חסרות תועלת אל אנשים שאנו חושבים לכסילים גמורים, המבטלים עצמם לגמרי ופועלים ללא כל מחשבה ע"פ הוראותיהם של הבישופים, האייתולות והרבנים שלהם, כדאי שנפנה את טענותינו כלפי הכלבים המנהגים את העדר ולא כלפי הכבשים. שמחה לאידם של הורים אשר הרגו בחוסר דעת את ילדתם, אינה מועילה לאיש. הגיע הזמן לתקוף חזיתית את מנהיגי העדר הזה המתנערים מאחריותם ומטיפים להפקרות. צעד ראשון עשויה להיות הקביעה העקרונית כי ההורים אחראים לגורלם וטובתם של ילדיהם ולא החברה. החברה תפעל לטובת הילדים רק מתוך שיקולים של טובת החברה בכלל ולא של הילדים בפרט. במדינה כמו ישראל, כדאי להזכיר מה קרה באיראן. שם הכשילו האייאתולות את נסיונות השאח להגבלת הילודה רק כדי לגלות שאין להם ברירה אלא לאמץ אותה כאשר עלו לשלטון. הם גם אמצו את ההטפה להגבלת הילודה בחצי פה ובחצי לב (מתוך רצון להפיל את כל העסק על השלטון החילוני למחצה) וגם נכשלו בביצועה בגלל שלא יכלו לעמוד מאחוריה מתוך יושר לב. בכך נמצאו גם אוכלים את הדגים הבאושים וגם סופגים את עונש המלקות. ולא אתפלא אם בסופו של דבר גם יגורשו מן העיר. הפתרון לא יהיה בחקיקה בלתי אפשרית ולא מועילה (מה יהא על אנשים שירצו ללדת ילד שמן או לא אסתטי או סתם קצר רואי?), אלא בדרישה תקיפה וחד משמעית מעובדי מדינה (הרבה רבנים הם כאלו, ולא יפקד גם מקומם של ראשי הציבור הערביים) להפסיק את ההטפה והעידוד לחוסר האחריות של משפחות עם עשרה ומעלה ילדים. המציאות השתנתה. העולם השלישי ומדינת ישראל עומדים על הקו האדום (ראה מצב זיהום האויר, המחסור במים לחקלאות, הצפיפות בדיור ובכבישים, בעיות האבטלה). מנהיגים ומורי דרך שיסרבו להתמודד עם המציאות החדשה, יצטרכו לתת דו"ח לפני הציבור ולפני מצפונם. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |