בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/02/01 19:02
אולי במרחק מיליוני שנות אור התפו 17068
דב,

במדע המודרני שולטת ההבנה שאין אמת אבסולוטית ויהיה זה נסיון נואל לחפש אחריה. מושגים של סבירות ואפשריות שולטים במדע, אפילו זה האמפירי.

חוק מדעי איננו חוק שניתן לצפות בו משום שלמעשה כל ניסוי מדעי. יהיה המסובך ביותר מופשט ומבוטא על ידי שפה/פרוטוקול מסוים, כמו למשל דוחות מעבדה .החוק המדעי נוצר מחיבור כל הדוחות בעזרת הצגת יחסים בין הממצאים.

המדע איננו מבוסס על תצפיות גרידא, אלא על סדרת תצפיות שמסתיימת כאשר קהילית המדענים מסכימה שכמות התצפיות מספקת. משום שאי אפשר לבדוק את כל האפשריות בודקים רק חלק פרקטי מהן ואחר כך מיישמים הסתברות, אפשריות והתכנות. לכן אגב המדע מעצם הגדרתו הוא רק קירבה סטטיסטית.

אם ננסה ללכת בדרך החומרה בנסיונות המדעיים הרי שלא נגיע לשום תוצאה ומצד שני, אם נהיה לברלים מדי מקבל מסקנות הגובלות, סליחה על הביטוי, בהבל.
אולי במרחק מיליוני שנות אור התפו 17070
אמנם סבירות ואפשריות הם מונחים מקובלים אבל לא שמעתי ששוללים את קיומה של מציאות אובייקטיבית שקירוב שלה מתגלה בתיאוריות המדעיות (אלא אם כן אתה אוחז בהשקפת עולם רלטוויסטית).
אולי במרחק מיליוני שנות אור התפו 17072
האין אנו מדברים על אותו הדבר?
היינו שהמדען הרלטיבי הינו גם ריאליסט וכשכזה הוא יודא
שלומדים את המציאות בעזרת כלים פגומים.
צילה החיוור של האידאה + קלישאה 17073
לא בדיוק. ההשקפת העולם הרלטוויסטית (להבנתי) פוסלת בכלל את עצם קיומה של "אמת" או "מציאות" אובייקטיבית, אלא טוענת כי מה שאנו קוראים "מציאות" הוא בסך הכל אוסף של נראטיביים. כאן, לדעתי, נמצא גם הפח שהרלטוויזם מטמין לעצמו, כיוון שלשם קיום הנראטיב יש צורך באובייקט שמולו יווצר הנראטיב (באופן סובייקטיבי) ולכן הוא בעקיפין סותר את עצמו. לפי דעתי המדען הרלטוויסט (יש מדען רלטוויסט בקהל?) לא יטען כי "הכלים פגומים" אלא דווקא "כל הכלים בסדר – אפילו המיקרוסקופ השבור (אה, סליחה, המאותגר פעולתית) שם בפינה, וכל כלי נותן תיאוריה לגיטימית. אני מעדיף לעבוד עם איזמל אם תשאלו אותי". אבל יש בכלל מדענים (לא פילוסופים, אלא מדענים פעילים) רלטוויסטים?

אבל אם נחזור לנושא תגובתי המקורית, ההערה הייתה רק לגבי ההשלכות של הפסקה הראשונה של תגובתך לדב. כלומר, לפי מה שאני מבין, ההנחה היא שיש מציאות אובייקטיבית, אולם אין לנו דרך להגיע אליה אלא רק לקירובים שלה.
צילה החיוור של האידאה + קלישאה 17074
משמע שהייתי צריך להתייחס לפילוסוף של המדע ולא למדען גופו,
ןעדיין לשמר את ההנחה שהמדע הוא קירוב מאילוצים פרקטיים-ריאליסטיים.
תודה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים