|
||||
|
||||
אתה מדבר על "טלויזיה" כמכלול, כאילו אנחנו עוד בעידן הערוץ הבודד עם המחיקון. גם עניין הפסיביות לא ברור לי. מה יש בטלויזיה שהופך אותי לפסיבית שאין בסרט קולנוע או בציור? אתה בעצם אומר שכל אמנות חזותית הופכת אותנו לפסיביים? יש דבר כזה תכניות טלויזיה מגרות דמיון ומעוררות מחשבה: בדיוק כמו שיש סרטי קולנוע כאלו וציורים כאלו. אני שוב לא מבינה את הקיצוניות הזאת. כאילו יש רק שתי ברירות: לצפות כל היום עד טמטום חושים או לא לצפות בכלל. למה לא לצפות רק באותם דברים שהם כן איכותיים מבחינה אמנותית או תרבותית? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |