 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, הבה נסכים כולנועל עובדה אחת: פשיזם מצטלם טוב. מסות האנשים,ככרות הענק,הסמלים,התנועה המסונכרנת של אלפים, כל אלו אסתטיים ומרשימים ויזואלית יותר מכל חגיגת הבאת הביכורים בקיבוץ, או מנאום של מזכ"ל ההסתדרות. וזה שורש הבעיה הערכית שלנו: לו היו סרטיה כעורים, לא היינו דנים בגברת ריפנשטהל היום. כל מי שמבין קצת בקולנוע יכול להבחין בקווי הדמיון בין סרטיה של הגב' ל.ר, לבין סרטים עכשווים של כמה במאים אמריקאים עכשווים, וגם איזה במאי יפני או שניים קופצים לתודעתי. למען התרגיל האינטלקטואלי, נסו למצוא את הדמיון בין כל אחד מסרטי "אינדיאנה ג'ונס", למשל לבין סרטיה של ל.ר... מי שראה את הסרט הסיני החדש,"גיבור" יבחין היטב בביטוי של אותם ערכים אסטתיים הבאים לידי ביטוי בסרטים של ל.ר. ועכשיו לעיקר: אין הוכחה שלני ריפנשטהל היתה נאצית. גם וגנר לא היה נאצי ואנחנו כל כך אוהבים להחרים אותו. למה? כיוון שגם היטלר אהב את וגנר? אני מודע לעובדה שלא ניתן לקיים ויכוח אקדמי קר בנושא עקב סערת הרגשות העזה שהוא מעורר. וכמו שמלמדים הכל מועדון ויכוחים בארצות נאורות. על המתווכח לנטרל לחלוטין את רגשותיו האישיים. למרות זאת, ההתעקשות הזו של הישראלים לעשות חיבור בין פוליטיקה לאומנות מקוממת למדי. אני מאמין שאתה יכול להיות חרא של בן אדם- ועדיין ליצור אומנות מלהיבה. שייקספיר היה אנטישמי מובהק. בכל פעם שמוזכר יהודי במחזותיו, הוא מואר באור שלילי. מי שיטרח ויקרא את אגתה כריסטי באנגלית, יתמלא תדהמה מההערות האנטישמיות הרבות המשובצות בספריה (במרבית התרגומים לעברית, הושמטו הערות אלו, או רוככו מאוד) אז מה? נחרים את שייקספיר? נשרוף את ספריה של אגתה המוכשרת? נמשיך להחרים את וגנר? זו אופציה, אך אופציה לא אינטילגנטית. חייך הפרטיים כאמן, דיעותיך הפוליטיות, התנהגותך המוסרית, מערכת הערכים שלך- כל אלו אינם צריכים לעניין אותי כצרכן אמנות. אני שופט את האמן על פי אומנותו ולא על פי אמונתו. ואני מפציר בכל בר דעת לעשות כן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |