![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
jewish people in israel and abroad need to fight their real enemy within them, which makes them to sin. we need to become religious so g-d can fight the battles for us. no security gaurd can protect us from the terrorist only g-d.
|
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שום אלוהים לא יגן עלינו, אם אנחנו לא נגן על עצמנו. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
טוב, אני האחרונה (?) לומר שאלוהים אינו נחוץ בעולמנו זה. אבל אני עדיין חושבת שבשביל שהוא יעזור לנו, אנחנו צריכים קודם כל לעזור לעצמנו, ולא סתם לשבת ולחכות לישועה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למעשה, כוונתי היתה לחזק את דברייך מן התגובה הראשונה. כתוב "אם אדוני לא ישמור עיר, שוא שקד שומר", וזה לכאורה מובן, שהמאמץ שלנו כשלעצמו, לא תמיד מספיק. אלא שבעצם, אפשר היה גם לומר אחרת: "אם אדוני *כן* ישמור עיר, שוא שקד שומר" (כי אז אין שום צורך בשמירה שלנו). אבל זה בדיוק העניין - הפסוק הראשון כתוב, והשני לא. מהראשון לומדים שצריך להשתדל, ומהשני (אילו היה כתוב) היו עלולים ללמוד שאין צורך להשתדל. והוא אכן לא כתוב. וזה מה שאמרת, פחות או יותר. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
טובה, את מרגישה נוח להטיף לנו מוסר כשאת יושבת על סיר הבשר האמריקאי? לפני שאת מטיפה לנו מוסר, בואי להתפוצץ איתנו, כאן בארץ הקודש. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וגם אם היה לו זמן אני לא בטוח שהוא היה שש להציל את המצב, אנחנו לא נראים כל כך טוב מלמעלה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יהודים אדוקים רגילים לייחס אסונות לעבירות שבין אדם למקום. להתנהגות הזו יש היסטוריה ארוכה. אבל זה אינו דפוס התנהגות הכרחי. בתקופת מסעי הצלב, היהודים כל כך נרעשו מגילויי קידוש השם בקרבם - הנכונות להקריב את עצמם ואת ילדיהם כדי לא להתנצר, שההסבר של רדיפות כעונש על חטאים לא התקבל עוד. ההסברים היו הפוכים - הדור זכה למוות על קידוש השם דווקא בשל צדקתו. הקדוש ברוך ידע שדור אחר, פחות באדיקותו, לא ייכשר למטלה הזו. דווקא לדור הזה הגיעה הזכות של מוות על קידוש השם, שאין גדולה ממנה. רעיון דומה נשמע מפיו של אחד מהרבנים החשובים במזרח אירופה, הרב וסרמן. בעת שהנאצים הגיעו לאסוף את בני ישיבתו. הוא אמר באידיש ''אנחנו כנראה צדיקים ולכן נבחרנו לקורבן ובזכותנו יינצלו אחינו באמריקה''. זה לא נאמר בפירוש, אבל ייתכן שבמוחו של הרב וסרמן עמדה ההשוואה בין יהדות מזרח אירופה שחלק ניכר ממנה שמר באדיקות על קיום מצוות לבין יהדות ארה''ב שנחשבה למדורדרת מהבחינה הרוחנית. דווקא הקהילות הצדיקות צריך לשכך בייסורים את חרון האלוהים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נו, והם שככו את חרון האלוהים, צדיקי השואה? מעניין מה עוד הוא היה עושה לנו, לולא שוכך יחסית חרונו. אני שוקלת להגיש נגדו תביעה יצוגית, בשם העם היהודי לדורותיו. גזר הדין שאבקש: שיבחר עם אחר לשכך את חרונו בו. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |