בתשובה ליהושע פורת, 10/09/03 13:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת בניתוח: "דיכאון והפרעות נפשיות אחרות מובילים, הרבה פעמים, לביטול הערך העצמי, הרגשה של זיהום הסביבה, המחשבה שאין האדם ראוי להימצא במחיצת אנשים אחרים..." בסיפור שכתבה טלי וישנה הגיבורה מתמודדת עם גידול של ילד מפגר ובתוך מערכת משפחתית ותעסוקתית לא תומכות. הנה פסקה לדוגמה: "אני מגיעה באיחור. האולם כבר חשוך. אני מפלסת דרך לשורה האחורית. יש שם כיסא פנוי. אני מרגישה מיוזעת מאוד. אני דורכת על רגליים. זה גורם לי אי נעימות. הבטן שלי משמיעה קולות. גם זה גורם לי אי נעימות. האישה לידי זעה באי נוחות. זה מביך אותי. אולי רק נדמה לי שהיא זעה באי נוחות, אבל מכל מקום אני מרגישה נבוכה" תחושת אי הנוחות הזו מלווה את המספרת לכל אורך הסיפור. היא מרגישה תמיד מגושמת, מיוזעת, מסריחה, מרעישה, מפריעה. אולי זה ביטוי של דיכאון (בדיוק כמו בשיר) ולא תמונת מצב מדוייקת של הגיבורה שם. (זאת אומרת, לו מישהו אחר היה מספר את הסיפור, הגיבורה לא היתה מצטיירת באור כל כך שלילי, כפי שהיא מציגה את עצמה). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |