|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שארגון טרור רצחני כמו החמאס מכיר את המושג של פשע מלחמה (כלומר רצח מכוון של אזרחים). |
|
||||
|
||||
הם עצמם לא מכירים בהבדל, אבל הם יודעים שישראל, והמערב, כן מבדילים. ורק לפני כמה ימים ארה"ב ואירופה הכניסו את הזרוע הפוליטית של החמאס לרשימת ארגוני הטרור, והקפיאו את הזרמת הכספים אליהם. בלי הכספים האלה החמאס יהיה בבעיה רצינית. וכמובן, תיכף אחרי ההחלטה יאסין קיבל רמז דק כמו פצצה, שהחסינות שלו נגמרה. והרי יש אפשרות, תיאורטית לפחות, שהאיש רוצה להמשיך בינתיים לסבול על אדמות לפני שהוא עובר הלאה, אל מנעמי גן העדן המוסלמי.. בבחינת: אני אומנם רוחני וחולני, אבל השמיים יכולים לחכות. |
|
||||
|
||||
אנשי המנגנון הצבאי של החמאס מגלים אומץ לב מדהים כשהם ממשיכים להיאבק, למרות שהם יודעים שימיהם ספורים ושהשב''כ יחד עם המשת''פים במצוד אחריהם שקרוב לוודאי יסתיים במותם. גם כשהם נלכדים וניתנת להם הזדמנות להרים ידיים, הם בדרך כלל מבכרים את המוות על פני הכניעה. איני יודע מדוע אנשים משוכנעים שאנשי המנגנון המדיני, שהאידיאולוגיה המושרשת בהם היא ודאי לא פחות קנאית, הם פחדנים שיסכימו לוותר על הקרב אם יחשבו שהוא יסתיים במותם. זו יהירות שאין לה שחר. מדובר באנשים חדורים אמונה, מרושעת ורצחנית ככל שתהיה בעינינו, שמוכנים למות על אמונתם, והם הוכיחו זאת יותר מפעם אחת. בדרך כלל מביאים הוכחה מההודנא הנוכחית, שהתחילה אחרי ניסיון ההתנקשות ברנטיסי. צריך לזכור שכבר ערב ההתנקשות היו דיבורים רציניים ביותר על הודנא, ואדרבה - נוצר חשש שההתנקשות ברנטיסי תהרוס אותה, אחרי שכמעט ונחתמה. |
|
||||
|
||||
זה לא אומץ לב, זאת שטיפת מוח חולנית של תת תרבות מעוותת. |
|
||||
|
||||
אחרי הפיגוע בתאומים, קרא הנשיא בוש למבצעיו:"רוצחים מוגי לב". בדרן טלוויזיוני הגיב ואמר שאפשר להגיד הרבה דברים על אנשים שחוטפים מטוס נוסעים עמוס, נכנסים לתא הטייס ומנווטים לתוך גורד שחקים, אבל מוגי לב הם לא. אחר כך הוא נאלץ להתנצל אלף התנצלויות מחשש למקום עבודתו. |
|
||||
|
||||
אומץ לב חייב להיות מהול בחכמה, אחרת זו סתם תעוזה. סוקרטס, אם אני לא טועה. |
|
||||
|
||||
הם לא. הם חושבים שהם ימשיכו לחיות לאחר מכן ולחיות טוב, לא משנה כמה טוב היה להם כאן. זה נכון לפחות לדתיים שבהם, שזה כולם, פחות או יותר. זו יותר נהנתנות מאשר הקרבה. |
|
||||
|
||||
היכולת להעדיף חיי נצח שאינם מוחשיים לעין על פני חיי שעה עכשוויים נחשבה מאז ומתמיד לאומץ לב בחשיבה המקובלת. רבים מהגיבורים ההיסטוריים פעלו, בין השאר, מתוך אמונה בחיים שאחרי המוות. מעולם זו לא היוותה עילה לפקפק בגבורתם, ואני לא רואה סיבה להתחיל עכשיו. |
|
||||
|
||||
זה אכן דורש אומץ, אך לא כזה הנדרש מאדם שיודע שחייו הולכים להסתיים. |
|
||||
|
||||
הרי את עצמם הם לא שולחים למות. הם שולחים אנשים אחרים. המתאבדים הם בשום אופן לא חלק מהמנגנון, אלו אנשים מבחוץ שנלכדים ברשתם ומשולחים על ידיהם. |
|
||||
|
||||
בכוונה לא התייחסתי למתאבדים עצמם אלא לבכירי הזרוע הצבאית. אלו שקוראים להם ''המבוקש מספר אחת''. |
|
||||
|
||||
ברור שלהם התכוונת. ולכן ההגדרה שלהם כאמיצי לב תמוהה בעיני. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |