בתשובה לירדן ניר, 08/09/03 7:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז זהו, שלדעתי לא. לדעתי ההבדל בין אשת קולנוע שמוכנה לייצר סרטי תעמולה שיסיתו את ההמונים כדי לעשות קולנוע לבין מי שמוכן לעבוד ולהרוויח כסף שישמש לרצח חפים מפשע כדי להרוויח עוד קצת כסף אינו כל-כך גדול. שתי הפעולות אינן מוסריות, אך שתיהן ברורות, אנושיות, ורובנו היינו נוהגים כל לו היינו באותו המצב. אסור לגנוב עט משכן לעבודה, אבל אם בכל פעם שעט כזו (או כמה מליוני עטים כאלו) ''נסחבת'' אנחנו נעשה מזה ענין גדול... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהיה יותר סלחן כלפי סתם חייל ששרת בוורמאכט, וכחלק מתפקידו ירה במכוון באזרחים בסיטואציות שונות - פשע מלחמה, ללא ספק - מאשר כלפי מי ששרת בגסטאפו ועינה אסירים. אצל שניהם מדובר בפשע, ושניהם, אפשר להניח, רק מלאו פקודות. אבל הראשון במידה רבה נקלע לסיטואציה; השני בחר בכך מתוך מוטיווציה. ללא המוטיווציה המיוחדת, הוא לא היה נכלא או מושפל או מדוכא כלכלית; הוא היה יכול להיות, מן הסתם, עוד חייל בוורמאכט. הבדלים חשוב נוסף בין ריפנשטאהל לגרמני מהשורה הוא גורם ה"אם אני לא אעשה את זה, מישהו אחר יעשה". כאשר מדובר על פועל יצור במפעל תחמושת ששירת את מכונת המלחמה הגרמנית, זה די נכון; גם אם זה לא מצדיק מוסרית את האדם, הנטייה שלי תהיה לסלוח לו. במקרה של ריפנשטהאל זה בבירור לא היה נכון, כיון שהכשרון שלה היה יחודי (ובהכרח היא ידעה זאת). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |