|
נתחיל דווקא מהדוגמה שנתת1 - זו דווקא דוגמה מצויינת: יש לנו במקרה הזה הסבר לטעות - טעות של היסח דעת: שני בקבוקים סמוכים זה לזה עם חומר אחר. לא מדובר בטעות של גבהות לב או פעולה נגד אינטרסים של עצמך.
נמשיך עם "רוב" ו"כל". מה שאני צריך ממך זה קריטריון כדי להכריע מתי משהו "נגוע בחולשת אנוש" ומתי לא. אבל זה לא צריך להיות סתם קריטריון - זה צריך להיות קריטריון שאינו תלוי בצופה. אם אין לי קריטריון כזה, אזי ההכרעה מתי פעולה היא "נגועה בחולשות אנוש" היא קלף ג'וקר שכזה - אני תמיד יכול השליך אותו ולחסוך לעצמי הסבר, אבל למעשה, כמו שכתבתי בתגובה אחרת, "נגועה בחולשות אנוש" אינה הסבר, שכן היא אינה מסבירה מדוע פעולה מסויימת "נגועה בחולשת אנוש" ומדוע אחרת לא (כלומר, מדוע השלכתי את קלף השליט מידי, וסליח על הדימוי מברידג'). דווקא תיאוריה שכזו, שמשתמשת בהסברים כמו "גבהות לב" או "פעולה נגד האינטרסים שלך" היא תיאוריית "נחום תקום". כשנוח לך - היא מסבירה, שלא נוח לך - אתה תולה זאת ב"גבהות לב" או "טעות". כלומר תיאוריה חסינה מהפרכה2.
1 מישהו כבר שלח לי תגובת "הכניס לך" ב-ICQ. לא מגלה מי. אני מקווה שהוא אוכל איזה כובע עכשיו :)
2 וחשוב כאן להבדיל בין המטא-תיאוריה לתיאוריה. המטא-תיאוריה מגדירה את העקרונות. מרגע שקיבלנו את העקרונות של המטא-תיאוריה (למשל "טעות אינה הסבר") הרי שבמסגרת התיאוריה (התנהגותו של פוליטיקאי X) אנחנו יכולים להציג הסבר ואז להראות שהוא אינו נכון (לאור עקרונות התיאוריה) ולהפריך אותו.
|
|