|
||||
|
||||
מה זאת אומרת "עצום ככל שיהיה"? במתמטיקה מוכר המונח "עד אינסוף", וברור שלכל הסתברות קטנה ככל שתהיה יש מרחב מדגם מספיק גדול בו ניתן לצפות להתרחשות הארוע. אפילו אם ניתן להעריך את מספר הכוכבים ביקום ולומר בודאות שההסתברות שעל אחד מהם יופיעו חיים תבוניים היא קטנה מכדי להיות סבירה, אין זה אומר שאין יקומים נוספים שיתכן ובהם באמת אין חיים תבוניים, או לחילופין שהיקום הוא מחזורי (כלומר הזמן שלו מחזורי) ולכן לאורך הזמן קיימים אינסוף יקומים שברובם אין חיים תבוניים. מאחר ואין (לפחות כרגע) דרך לדעת מהו מרחב המדגם שלנו, אין דרך דרך להוכיח שהופעת החיים באופן ספונטני היא בלתי סבירה. |
|
||||
|
||||
הטענה שיש מספר יקומים אינסופי ועל כן כל דבר שהסתברותו נמוכה יכול לקרות בהם היא מעניינת, אם כי קשה לעיכול. לפי דבריך ניתן לומר שלכל סיפור דמיוני שנכתב אי פעם יש יקום שבו הוא מתרחש. הסבירות שסיפור יתממש במציאות היא נמוכה, אך ביקומים יש מקום לכל ההסתברויות הנמוכות |
|
||||
|
||||
הטענה שישנם שני יקומים היא מספיק קשה לעיכול, וכל התיחסות ליקום אחר (או אחרים) היא לחלוטין לא רלוונטית מבחינה הסתברותית. אם אתה מתיחס לאינסוף כוכבים, עדיין יתכן שישנה הגבלה על הוריאציות שלהם. לכן לא כל דבר יתכן. נעשה אנלוגיה גרועה כמו במאמר (רק להעביר את הרעיון), אם יש לך מפעל לייצור קוביות, שיש בידו רק עץ, גם אם תיצור אינסוף קוביות, סביר להניח שלא תצא לך בטעות מכונית. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק, איני טוען שיש מספר אינסופי של יקומים, טענתי שיתכן שהיקום שלנו אינו תופעה יחידה (ואם כן, מענין מהי ההסתברות להיווצרות יקום והאם סביר שיווצר יקום כנ"ל) ואם כך, מרחב המדגם אינו ידוע וזה הופך כל דיון על הסתברות לארוע כזה או אחר לחסר משמעות. לחילופין, הצעתי שיתכן והיקום הוא מחזורי, כלומר נוצר, מתפשט, מתכווץ נעלם וחוזר חלילה, כך שלאורך *זמן* אינסופי יווצר יקום שבו יווצרו חיים. ישנה תאוריה "מוזרה" מעט, שמנסה להסביר מדוע היקום שלנו תומך בקיום כוכבי לכת, תרכובות כימיות יציבות ותהליכים כימיים מגוונים - דברים שתלויים בסופו של דבר במספר קטן למדי של קבועים פיזיקלים (מטען האלקטרון, הקבועים האלקטרו-מגנטיים, קבוע הגרוויטציה וכ"ד) שערכם שרירותי לכאורה ואילו היה שונה, לא היו חיים בצורתם הנוכחית. ניתן לומר שערכים אלו נקבעו ע"י אלוהים כדי לאפשר חיים ביקום, אבל לפי התאוריה הנ"ל ערכים אלו מביאים למספר מקסימלי של חורים שחורים ביקום אשר בו חוקים פיזיקליים המתאימים לערכים אלו. לפי דעת מציע התאוריה (שלצערי שמו פרח מזכרוני) כל חור שחור מכיל יקום חדש ולכן יקום שבו מספר חורים שחורים מקסימלי הוא יקום מוצלח במיוחד, בעוד שיקום שבו מספר חורים שחורים קטן הוא פחות מוצלח מבחינה אבולציונית. יקומים הנוצרים בחורים שחורים הנמצאים ביקום אחד, הם דומים, אך לא זהים בתכונותיהם הפיזיקליות (מוטציות קטנות) ליקום שבו נוצרו. העובדה שתנאים פיזיקלים שמביאים למספר גדול של חורים שחורים גם משפרים את הסיכויים לחיים היא חסרת הסבר בתאוריה הנ"ל. ברור שלתאוריה זו אין ערך רב שכן לא ניתן להפריך אותה, לפחות לא לפי חוקי הפיזיקה הקיימים שלא מאפשרים לצפות בנעשה בתוך חור שחור או לחילופין אל מעבר לגבולות היקום שלנו בחיפוש אחרי יקומים נוספים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |