|
בודאי לא נדע מה היו אומרים המתים, משום שאי אפשר להחיותם. אבל כל אחד יכול לחוש זאת כפי שהוא חש, ואני כתבתי מה שאני חשתי. גם רבים במשפחת אבי ומשפחת אמי גמרו את הקריירה שם, ואני חש כנציגם, באופן שאני מבין זאת. כך צריך לפרש את תגובתי. אם במשפחתך עדיין חיים כמה ''אודים'', שאלי אותם לדעתם. זה מעניין. שבח וייס הוא ''אוד'' בעצמו. הוא צדד במטס, ולחם לקיומו.
נזכרתי במשהו שקשור אולי איך שהוא לעניין. בזמנו היה ויכוח אם לנגן אצלנו יצירות של וגנר. סופר שבין נגני התזמורת היה ויכוח כזה, וכולם תמכו בנגינת היצירות האלה, חוץ מנגן אחד שבמקרה היה היחיד מביניהם שהיה במחנות וניצל. כששמעתי את הסיפור חשבתי שרק כדי להזדהות עמו ועם דומיו, לא צריך לנגן.
|
|