בתשובה לדב אנשלוביץ, 21/08/03 18:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות הודעת אירגוני הטרור על ביטול ההודנה החלה ישראל לבצע בנוסף לפעולות מעצר גם פעולות חיסול בעזה. מעניין שאת פיגוע ההתאבדות הגדול עשו הפלשתינים דווקא לפני מות ההודנה, ואילו לאחריה לא הצליחו עד כה לחזור על דבר כזה (אני לא טוען כאן שמחר לא יכול להיות פיגוע כזה.) למרות שבודאי ניסו (וגם השטות הזאת: פעולות החיסול היו צריכות להגביר אצלם את המוטיבציה.) ערפאת הודיע שמפת הדרכים מתה (באשמת ישראל כמובן). האמריקאים תולים את העיכובים בביצועה בפלשתינים, ולפי מקורות ישראליים ברור להם לחלוטין שישראל לא תעשה שום צעד נוסף (נסיגות מהערים) ללא מלחמה של ממשלת הפלשתינים באירגוני הטרור ופרוק נשקם. אבל לפני הפיגוע הזה המצב היה שונה לגמרי ורע הרבה יותר. הפלשתינים לא נלחמו בטרור ולא העלו על דעתם לפרוק את נשקו ובכל זאת עמדה ישראל להעביר להם את ערי יו"ש הבעייתיות ביותר, אלה שבהן מכינים את המתאבדים ומשלחים אותם לזריעת המוות. אז, לישראל ולאמריקאים לא היה ברור שבלי מלחמה בטרור אסור בכלל להעלות על הדעת נסיגה כזאת. תמיד טענתי שמפת הדרכים כמו אוסלו בהגדרה הייתה צריכה להסתיים בפרץ של אלימות. זה בגלל שאין בה שום הסכמה על סוף הסכסוך ואיש בכלל לא רואה מה צורת ההסכמה ששני הצדדים יהיו מוכנים לה, ולכן כל כולה טמינת הראש בחול. למזלנו מפת הדרכים הסתיימה (אכן הסתיימה. לפי כל הסימנים.) בצורה יותר טובה מתהליך אוסלו, כנראה בגלל תאוות רצח מוגברת אצל הפלשתינים שלא הצליחו לרסן עצמם רק לזמן קצר, כפי שרצה אבו מאזן, ובכך פגעו באינטרסים של עצמם (כוונתי לאינטרסים כפי שהם מבינים אותם, ולא כפי שמבינים אותם חלק מ"אינטלקטואלים" שלנו). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |