 |
לנאציזם היה אידיאל של "מהוגנות" (respectability) חברתית, וכידוע הוא רדף בעלי סטיות מיניות, בפרט הומוסקסואלים. גם ליהודים ייחסו הנאצים חולניות מינית. לפיכך, התנגדה האסטתיקה הנאצית לעירום בעל אופי פורנוגרפי. העירום הותר אם הגוף היה "פסל חי" ולא אדם חי - ואם הוא ייצג את האידיאל הארי, הגרמני-יווני.
הפיסול הנאצי שאב את האסטיקה שלו מהפיסול היווני הקלאסי, מפסלי "הצעירים היוונים" האופייניים ליוון בתור הזהב שלה. את העובדה שחלק חשוב בתרבות היופי היוונית היה קשור למנהגי משכב הזכר היווניים, (ראו דיון 1325), הדחיקו הנאצים, כמו גם את ההומואירוטיות שרחשה בתנועות הנוער הגרמניות.
הפאשיזם ביסס עצמו על הימשכותה של המלחמה גם אל תוך תקופת השלום והציג עצמו כאחוות גברים. הדמות האידיאלית היתה "לוחם הסער" הגרמני וה"ארדיטי" האיטלקי. הספורט נתפס כשווה-הערך של המלחמה בעת שלום, וריפנשטאהל הטיבה להציג את האידיאל טיפוס של הצעיר הגרמני שעונה על האידיאלים הללו. אידיאל היופי הנאצי סימל את השליטה העצמית של הגבר מחוזקת בכוחו המטהר של הטבע, ואידיאל אסתטי-אידיאולוגי זה הגיע לאחד משיאיו בחלקו השני של סרטה של ריפנשטאהל על האוליפיאדה, "פסטיבל של יופי", שבו משולבים קטעי יופיו של הטבע עם צילומים של הגוף האנושי. הסרט מציג את הגבריות ע"פ הנאציזם: צעירים, גבריים, אנרגטיים, וצנועים (כלומר אינם מפיגינים מיניות אלא חוסן וטוהר גופני). הסטריאוטיפ הזה תמך בסדר הקיים. ע"פ ההגיון הנאצי רק ארים בריאים ונורמליים יכלו להיות יפים. רק הם יכלו לחיות בהרמוניה עם הטבע.
באושוויץ נהג ד"ר מנגלה לבצע בדיקות על צעירים יהודיים שנראו כתואמים את אמות-המידה הנאציות ליופי אנושי, וזאת, בין השאר, כדי לגלות אצלם איזשהו תו מכוער שיאשש את התיאוריה הנאצית. יש עדויות לכך שהוא צהל אם הצליח לגלות אצל יהודים יפים כאלה איזשהו פגם כגון כף רגל עקומה או מחלה תורשתית כלשהי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש