בתשובה ליהונתן אורן, 29/08/03 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מחוץ לחדר הסכמתי, בגדול. בחלק מהסיטואציות העצלות המחשבתית, למשל, עדיין נראית לי כנוכחת ברקע ולא נובעת ישירות מהאמירה, אבל לא תמיד: כנראה שיש מקרים בהם מה שנראה לי כאי-רצון להתאמץ לוגית הוא תמונת-עולם קוהרנטית ושלמה עבור האחר. ייתכן שיש כאן בעייה של כבוד. חלק (ניכר) מהפרשנים האלוהיים לא מעוררים בי הערכה אינטואיטיבית, ולא נולד בי רצון לרדת לחקרי דעתם ולגלות שם תפיסות *מעניינות* מספיק כדי לחתור תחת אלו שלי. דוגמה? tovah. דוגמה נגדית? אולי ניצה כהנא (אם כי לא קראתי די מכתביה). מסקנותיה מרתיעות אותי מאוד, אך היא בוודאי מרשימה דיה כדי שאתאמץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין מדוע מי שחושב באופן לא-לוגי צריך ליצור תמונת עולם קוהרנטית, אבל זאת סתם קטנוניות מצדי. אבל אני בכל זאת אתפס למשפט הזה. האם באמת אנחנו יוצרים תמונת-עולם קוהרנטית ושלמה? זה נראה לי לא כזה פשוט. למשל, אהבה יכולה לקרות במסגרות לוגיות? אפשר לטעון שכן, שרגשות הם ה"קלט" שאנחנו מכניסים למערכת הלוגית, ואז אנחנו מחילים עליהם את דרכי המחשבה שלנו. הפעילות שלנו מכאן ואילך, גם כשהיא נראית לא הגיונית, נעשית באותה מסגרת והיא בסה"כ תוצר של עצמת הרגשות שאנו חווים. אבל זאת נראית לי גישה לא סבירה. אפשר לראות זאת למשל בדרך שאנחנו מתייחסים למאורעות שחלפו ואין להם את אותה עצמה רגשית עבורנו כיום – אנחנו "לא מבינים" את ההתנהגות שלנו בעבר, בשעה שאם היא הייתה נעשית באותה מסגרת היינו יכולים ליצור *רצף* מחשבתי. נדמה לי שבמצב שאין בכוחנו ליצור רצף והבנה של פעולות (אפילו מודעות!) שלנו, לא נוכל לדבר על תמונת-עולם קוהרנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזמתי עם "קוהרנטית ושלמה". תיארת מצב שבו מפרש-האל לא סתם מסביר למה מה שמתאים לו הוא דבר-האל ומה שלא לא, אלא שבו יש לפרשן " "שיטה" פנימית, ששונה מההיגיון" (תגובה 166904). בתגובתי התייחסתי בעצם לקיומה (או אי-קיומה) של שיטה כזו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |