בתשובה לאורי, 31/08/03 23:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצערי, תגובתך רצופה שגיאות ואי דיוקים, וזאת מעבר לחוסר ההסכמה בינינו בחלק מהנקודות. ראשית, העובדה שכנופיות טרור כאלה ואחרות בהיסטוריה נעלמו, או שפעילותן הופסקה, אינה מעידה שהטרור כתופעה חוסל. הראיה, הטרור הולך ומתגבר, והופך משנה לשנה לאמצעי האלימות העיקרי המופעל למטרות פוליטיות. לדעתי, בטווח הזמן הנראה לעין לא יהיה ניתן לחסל את הטרור, וזאת כיון שתרבויות שלמות בעולמנו רואות אותו כאמצעי הלגיטימי והמשתלם ביותר להשגת מטרותיהן הפוליטיות ולגרימת נזק לאויביהן. ממשל בוש היה הממשל האמריקני הראשון שהחליט לעשות מעשים נגד הטרור, ולא רק לדבר, ובמאמרי אני טוען שהמלחמה נגד עיראק גרמה נזק למדיניות האנטי-טרוריסטית של בוש. שנית, אתה כותב שמאחורי דברי עומדת הנחה רעיונית ש''הטרור מופיע יש-מאין כמו איזה חיה רעה ממעבי תת-התודעה שלנו, והמשך קיומו אינו תלוי בגורמים פיסיים כמו תמיכה כספית ומימון'', וזאת בשעה שאני כתבתי במפורש שהטרור אינו יכול להתקיים אם מאחוריו לא עומדת ''מדינה'' או ''חברה''. מומלץ שתקרא שוב את המאמר. מעבר לכך, איני יודע מהיכן שאבת את המידע שאוסמה בן-לאדן הנו נסיך סעודי מתוסכל. בן לאדן, מבחינה אתנית, אינו סעודי אלא תימני, ואין לו שום רקע של אצולה. הוא אכן בא ממשפחה עשירה, והמציאות מוכיחה שהוא ויתר על חיי תענוגות לטובת חיים כארנבת נמלטת במערות ובנקיקים. אני אכן מסכים אתך שהמלחמה בעיראק הסיטה את ארה''ב מהמטרות האמיתיות במלחמתה נגד הטרור, ואין ספק כי סעודיה ואיראן יכולות להיחשב לכאלה יותר מאשר עיראק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהייתי צריך לנסח זאת באופן מדוייק יותר. כוונתי ב"טרור" הייתה לתנועות טרוריסטיות. אלו, כפי שאמרתי, באות והולכות. מאחר ודיברתי על כך שתנועות טרוריסטיות הן כלי פוליטי חשבתי כי מובן הדבר שמדובר בתנועות ספציפיות ולא במושג המופשט כשלעצמו – טרור כתופעה כללית היה תמיד ויהיה תמיד כלי פוליטי יעיל ואפקטיבי למטרות פוליטיות שונות. עניין חשוב יותר, טענת כי אמירתך "שום ארגון טרור אינו יכול לפעול מבלי שתהיה נתונה לו תמיכתה של מדינה (state) או של חברה (society)" – אתה צודק כמובן, אבל עיקר טענתי כוון לא לומר שלא טענת שהטרור נזקק לתמיכה של מדינה או חברה (מה שכמובן נדרש) אלא שהתמיכה היא *סיבת קיומו* של ארגון הטרור. במלים אחרות, ארגוני טרור אינם קמים על רקע תמיכה ואהדה – הם קמים כי בעלי כוח פוליטי *יוזמים* את הקמתם לצרכים שלהן. אם יש להן תמיכה נוספת במקום, מה טוב, אך זהו אינו הגורם להקמתם או פריחתם. ובנקודה נוספת, הסכמת עמי כי "המלחמה בעיראק הסיטה את ארה"ב מהמטרות האמיתיות במלחמתה נגד הטרור, ואין ספק כי סעודיה ואיראן יכולות להיחשב לכאלה יותר מאשר עיראק." לדעתי, זו לא הנקודה. הבחירה של ארצות הברית בעיראק היא התוצר של חוסר נכונותה להתמודד עם התופעה באמת. הבחירה לחפש את המטבע מתחת לפנס – וממש לא משנה מהם התירוצים ומהו תוקפם – היא שמכתיבה את הכשלון, בסופו של דבר, של המאמץ כולו. אשר לבן לאדן, כמה מלים מהביוגרפיה שלו (על-ידי ABC, כאן: http://history1900s.about.com/gi/dynamic/offsite.htm... ): "אוסמה בן לאדן נולד ב-1957 בריאד שבסעודיה. אביו, מוחמד בן לאדן, עבר לסעודיה מתימן ובחסות המשפחה המלכותית הפך לבעליה של חברת הבנייה הגדולה בערב הסעודית ולעשיר כקורח. משפחת בן לאדן הפכה לאחת המשפחות המובילות בערב הסעודית... בן לאדן עצמו, למרות היותו בנה של האישה האחרונה והחשובה פחות של אביו הפך לבעל נתח של 250 מליון דולר בהון המשפחה..." לי זה נשמע כמו נסיך, אם לא בתואר אז במעמד. המוצא האתני שלו אינו ממין העניין כאן, מאחר ו"ערב הסעודית" כלאום היא פיקציה כשלעצמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |