בתשובה לערן בילינסקי, 25/08/03 14:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האור בקצה הועדה הזו שמור בידיים של הציבור היהודי. לא יעזרו כנראה, ועדות חקירה, וגם לא תכניות ממשלתיות לפיתוח הישובים הערבים, שכן הפקידים אינם מבצעים את הוראות השרים שלהם. מכתב אזהרה אחד מועדת- אור לא נשלח עדיין: המכתב לציבור היהודי. ברור כשמש שהשוטרים והפוליטיקאים לבדם, אינם אשמים במה שקרה באוקטובר 2000. הרוב היהודי בישראלי הוא שצריך לשאת באחריות לאפליה לאורך כל השנים, ועליו גם האחריות לשנות מצב זה. באוקטובר 2000 הערבים ניסו להידחק אל מסגרת ההשתייכות הישראלית. זה היה אקט אזרחי מובהק. התגובה בה נתקלו מצד המדינה היתה צבאית טהורה, במסגרת ה"שטחיזציה" של מדינת ישראל. עד למשלוח מכתבי האזהרה השוטרים והפוליטיקאים העידו בשחצנות בולטת בפני הועדה, והחליפו הלצות וצ'פחות זה עם זה. אבל אין לטעות ולערוך את החיפוש אחרי המפתח לפתרון הבעיה על הפוליטיקאים או השוטרים בלבד. בהתנהגותם היהירה בקרב הציבור, בקסרקטיניהם, ואף מול השופטים, לא מפלילים השוטרים והפוליטיקאים רק את עצמם, שכן הם רק ביצעו "את המוטל עליהם" לאור האתוס של עשייה "למען עם ישראל". הציבור היהודי הוא מקור הסמכות וההשראה, ממנו הם קיבלו את המשימה, ושם, בסבך השיח העבות הזה של התודעה המפלה של הציבור היהודי-ישראלי, נמצא המפתח. אין לחכות לעוד מכתבי אזהרה. על הציבור היהודי לראות את הנורה האדומה, ולהציב בפני הפוליטיקאים ומבצעי המדיניות את האינטרס הקיומי המיידי שלו: שוויון אזרחי גמור בין האזרחים היהודים והערבים בישראל. אולי זה יהיה האור שבקצה הועדה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |