בתשובה לגלעד דנבום, 07/02/01 10:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין ספק שדורי מנור מאוד מודע למהפכה של זך, ובהחלט רואה עצמו מקביל לזך הצעיר. דא עקא, כדי להיות מהפכן צריך יותר מסתם אימוץ מחודש של צורות קיימות. כתיבה מחורזת וממושקלת בשנת 2001 אינה "חתרנית" (כפי שטוען מנור), אלא בחירה לגיטימית ואף מענינת של משורר מודרני, ותו לא. איש לא הכריז כי השירה החרוזה מתה, ומעולם לא פסקו מלכתוב במשקל. איפה החתרנות כאן? ואם בחרוזים עסקינן, הרשו לי לגחך: מנור חורז "נשים" עם "נפשי", ו"קונפטי" עם "סטרייטים". עוד יש לו מה ללמוד, גם מזך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דורי מנור הוא אשף של מילים. אתה נטפל ל"שיר" שלו שהוא מהתלה לא מחייבת, דומני. היה בזמנו ב"הארץ" מדור של השוואת תרגומים לשירים. אם היה בין התרגומים אחד של דורי מנור, יכולת להיות סמוך ובטוח שהוא יגרום לכל השאר להסמיק מבושה, גם אם "השאר" כוללים שמות מרשימים מההיסטוריה של השירה העברית. זאת, בזכות יכולת חריזה מדהימה, שמתבטאת דווקא בכך שהווירטואוזיות שלה מצטנעת ומניחה למשמעות לבלוט. מעולם לא פסקו לכתוב בחריזה ובמשקל? נכון אולי, אבל בעברית? יש לך דוגמאות מאז לאה גולדברג? בבקשה, בבקשה, אל תגיד מאיר אריאל. כי זה יכריח אותי להכנס לדיון שאני לא רוצה להכנס אליו. טוב, בגלל שאמרת: צריך פעם להגיד את זה, ובתור מעריץ של מאיר אריאל אני מרשה לעצמי: אני לא מחשיב אותו ממש למשורר. אולי משהו שבין פזמונאי למשורר. אני יכול לדקלם במוחי בפעם המאה את "ארול" ואת "חבית הדגים" ועדיין להשתעשע אין קץ מלהטוטיו הגאוניים עם העברית. אבל אין בשיריו עומק רעיוני של ממש, ובעיקר, הם בעיני חפים מכל רגש אמיתי. סליחה שנכנסתי לזה. אולי מאמר שלם באייל, פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך בפינתנו - מאמרים שאני ממש רוצה לכתוב ל'אייל', אבל איך שהוא הם לא מסתדרים לי כמו שצריך בראש. אגב, מודעתו של מנור למהפכה שלו עצמו היא אחת מאבני היסוד של המאמר שלי. כולי תקווה לסיימו בקרוב ולשלוח לדובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תאמין למילה שירדן אומר לך. המאמר הראשון שלו באייל היה על מאיר אריאל, אי שם בימיו הראשונים של האייל (אם לא ביומו הראשון ממש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, איך שכחתי - דיון 3 נראה מי יהיה הראשון שיצליח להעביר דרכך את אותו המאמר פעמיים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף לקרוא את השיר במלואו (ולא רק בית אחד מהעיתון) לפני שמבקרים את החריזה - השורה השנייה בבית הראשון שמסתיימת ב"נשים" מתחרזת עם השורה האחרונה בבית השני שמסתיימת ב"מוקשים", וכנראה גם עם השורה הראשונה בבית הראשון שמסתיימת ב"סטריטים" (אם הוגים אותו סטראטים); השורה השלישית בבית הראשון מתחרזת עם השורה השלישית בבית השני ("קונפטי" - "נתאויתי"), כמו גם עם השורה הראשונה באותו הבית ("פואטי"). כמו כן, השורה הרביעית בבית הראשון מתחרזת עם השורה השנייה בבית השני ("נפשי" - "מוחשי"). כפי שאתה רואה אמנם יש בלגן מסוים בשיר זה, אבל החריזה בו שרירה וקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל. בהחלט מענין אותי להציץ בספר שיריו המדובר בהזדמנות הראשונה. מקובלת עלי (עד שיוכח אחרת) דעתו של ירדן על איכות חריזתו של מנור, ואף נדמה שהכל מסכימים שמנור הוא מתרגם מעולה (כמו אחד אחר הנושא את אותו שם משפחה). באשר לאיכות שירתו, אכן אין לי די מידע לשפוט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |