|
||||
|
||||
אם יורשה לי לנסות לעזור לך: הגיוני שאדם יתעצב על כי אנשים אחרים אינם חולקים את מערכת הערכים שלו - זוהי הצהרה נורמטיבית בלבד. אין זה הגיוני שאדם יתעצב על כי אנשים אחרים אינם "מפנימים" את מה שהוא רואה כעובדות - שכן זוהי הצהרה אמפירית. ההבדל בין הצהרה נורמטיבית לבין הצהרה אמפירית הוא שאת האחרונה אמורים להוכיח דרך שכנוע ע"י עובדות - הצגת מחקרים, לדוגמא. אם אנשים לא השתכנעו, והם גם מסבירים למה לא, יש סיכוי לא קטן שיש בעיה במחקרים, ולא באנשים. לעומת זאת, הצהרה נורמטיבית היא כזאת שאי אפשר להוכיח או להפריך אותה, כי היא מתייחסת למה ש*ראוי* להיות, ולא למה ש*יש*, בין כה וכה. |
|
||||
|
||||
הטענה שלי היא טענה ערכית (נורמטיבית בלשונך) ונוגעת למה ש"צריך להיות". מכיוון שאני מאמין שאדם יכול לשנות את "מה שיש" לפי "מה שצריך להיות"1, אני חושב שמדע שמטרתו רק להראות את המצב החברתי בלי לטעון טענה ערכית, הוא חסר-ערך במקרה הטוב ומזיק במקרה הרע. אני משאיר לך את הפקפוק במתודולוגיה שמביאה את המסקנות הסוציולוגיות. גם לי יש פקפוקים כאלה, אבל אני לא חושב שאני מבין בסטטיסטיקה מספיק בשביל לטעון טענות רציניות בנושא. אני דואג לנושא הערכי שעליו כבר הרחבתי בתגובות קודמות. 1 ואם מישהו שולל את ההנחה הזו, אני לא רואה את הטעם בכך שהוא בכלל ידון במשהו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |