בתשובה לגיל לדרמן, 21/08/03 13:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מוסתים" - המוני ערביאים שלווים, נטולי דעה, שהיו מן הסתם מנהלים חיים פסטוראליים בצל הכיבוש ואולי אפילו נהנים ממנו בדרכם החרישית - זאת אלמלא ננשכו על ידי ערפדי הרטוריקה, ונהפכו לעדר אימתני ודורס כל של "מוסתים" בעלי שאיפות לאומיות. "מסיתים" - מעין דראקולות רטוריות, בעלות לשון-להבים ועיני סכינים, שהמילים הן אומנותם. אלה הביאו את הרטוריקה והדמגוגיה לרמה כזו שאפילו צקצוק לשון שלהם נחשב כשימוש בנשק חם (מתוך דורון רוזנבלום: מילון עזר לשפת הג'יבריש) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם: "מוסת" - יהודי חובש כיפה ומצוות שלו, נטול דעה ומודעות בענייני היום, ממשלה שממשלה, אוסלו שמוסלו, חושב שרבין זה "גדול בתורה עם ן בסוף", שהיה מן הסתם עושה איזה תואר במשפטים וכמה ילדים - זאת אלמלא ננשך על ידי ערפדי הרטוריקה, ונהפך ליציר-הסתה בעל שאיפות פוליטיות1 "מסיתים" - מעין דרקולות רטוריות, בעלות לשון-קליעים ועיני-נפץ, שהמילים הן אומנותם. אלה הביאו את הרטוריקה והדמגוגיה לרמה כזו שאפילו צקצוק לשון שלהם נחשב כשימוש בנשק חם. 1 נפלא, אפילו לא שמתי לב לזה כשהתחלתי לכתוב: רוזנבלום לא כותב על שאיפות לפוצץ אוטובוסים (שאז הייתי צריך לכתוב "שאיפות רצחניות"), אלא רק על שאיפות לאומיות, והרי האנלוג לפניכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך לציין שדבריו של רוזנבלום נכתבו בשנת 1992 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |