בתשובה למיץ פטל, 11/02/01 23:07
כל יחיד הוא מלך 16494
דובי קננגיסר • בתשובה למיץ פטל יום ב', 12/2/2001, 0:42
לא, לא גוף מונוליטי, אבל בהחלט מדובר במספר תאגידי תקשורת בעלי אינטרסים משותפים מסויימים (ואינטרסים מנוגדים אחרים).

למעשה, אני לא ממש מסכים עם הביקורת הנאו-מרקסיסטית (זה בערך מה שכתבתי למעלה) על התקשורת. אבל הזחיחות של מר מעוז פשוט עלתה לי על העצבים.
ברור שההשפעה בין התקשורת לקהל אינה חד-כיוונית, אך האם אי אפשר להגיד שחלק גדול מהשינוי בפתיחות של הציבור (או שמא עליית סף הגירוי שלו?) הוא דווקא בגלל התקשורת? הטלוויזיה של היום שונה מהטלוויזיה של שנות ה-‏80 בעיקר משום שהטלוויזיה של שנות ה-‏80 הקהתה את חושינו, ולאט לאט הקצינה את עצמה, עד שהגיעה למצב הנוכחי.
ברור שהטלוויזיה חייבת להתאים את עצמה לקהל - אף אחד לא יצפה בתוכנית שמראש לא מעניינת אותו. החוכמה היא לקחת את המגמה הזו של הקהל, ולאט, בצעדים קטנים, להסיט אותה לכיוון שנוח יותר לבעלי אמצעי התקשורת - התאגידים. אתה יכול לעשות תוכנית על המעמד הנמוך, אבל אז הם יראו מגוחכים או עלובים (ואז התאגידים יאמרו שהם משקפים את המציאות, כשלמעשה הם עושים נאטורליזציה לסטריאוטיפים גסים).
אתה לא תגיד לאנשים להשתמש במשחת השיניים שלך כי היא טובה. אתה תנחיל להם במשך שנים את ההכרה שצחצוח שיניים הוא דבר טוב, ואז, תוך הסתמכות על הבסיס הזה, תגיד להם שאם כבר - אז עדיף את משחת השיניים שלך.
"יותר טוב ג'ל, הכי טוב אדג"' - נכון?
כל יחיד הוא מלך 16625
אילן מעוז • בתשובה לדובי קננגיסר יום ג', 13/2/2001, 10:00
זחיחות היא לא מה שרציתי להעביר, ולא דימיתי בנפשי כי יאמרו עלי את שאומרים על אהוד ברק, אבל באמת קשה להתווכח עם דעה כזו.

אני באופן כמעט טוטאלי מתעב את התוכניות החדשות מסוגן של "הישרדות" וכו'. התקשורת אכן מקהה רגשות ומעלה את סף הגירוי לרמות בהן עלול הקהל לבלוע דברים שמנוגדים למוסר הראוי. אתה לא תמצא אצלי שמחה בלב מההידרדרות של הדברים אותם אנחנו מוכנים לקבל על מסך המחשב, הטלויזיה ועוד.
אני רק טוען שיש להתסתכל על התמונה באופן רחב יותר. זה הכל. הרי הגלדיאטורים שאותם הזכיר אלי היו קיימים זמן רב לפני הטלוויזיה, והם הרי לא בדיוק שיא המוסר האנושי לדורותיו. דווקא התקשורת, אם תסכים להתסכל על זה כך, היא זו שמונעת לעתים דברים לא מוסריים וחושפת אותם. לדוגמא, מוסד למפגרים, בחווה מרוחקת בארה"ב, שם הרגו(!) מפגרים חסרי אונים במשך 20 שנה- משנות החמישים עד שנות השבעים- לא יכול היה היום להתקיים, כיוון שסיכוי רב שהיה נחשף.
במקרים כאלו התקשורת כן עוזרת על שמירת המוסר. עם זאת נכון שפעימם רבות היא דוחפת את האדם למקומות הפחות נעימים שלו, מקומות אותם הכיר בעבר, לפני הטלוויזיה. ולכך אני תמנגד.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות