בתשובה לדובי קננגיסר, 28/12/99 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהלן דובי, האמנם סוריה היתה הצד התוקף במלחמת ששת הימים? כיצד מדינה שכלל אינה מוכנה למלחמה, יכולה לצאת אליה? מילא מצרים שהתגרתה בישראל עם סגירת מיצרי תירן (טירן?), אבל סוריה? מה היא עשתה לישראל, מלבד ההתגרויות הדו-צדדיות? ההסכם שיהיה עם סוריה הוא לא רק הסכם שלום עם סוריה וגם לא רק הסכם עם הסדרי בטחון ומים. הוא צעד הכרחי בדרך לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי. גם בכיוון השני, הפלסטיני, יש מגמה לפתרון הסכסוך, ושני אלה הם הדברים שיסיימו את המלחמה ארוכת השנים הזו. בלעדי פשרה, פשרה כואבת, בגולן, לא יהיה שלום בדור הזה בין ישראל לעולם הערבי. לכן, מי שאינו מוכן לפשרה, אינו רוצה שלום. כן, הוא רוצה "שלום". שלום אוטופי שיתקיים רק כשהמשיח יגיע, והערבים ממילא ימותו יחד עם שאר הערב-רב. המתנחלים רוצים את אותו הסוג של "שלום". שלום שברי לכל בר-דעת שאינו יכול להתקיים, במצב המדיני הנוכחי. לא ניתן יהיה לעשות שלום כשישראל מחזיקה שני מיליון פלסטינים תחת כיבוש. גם לא ניתן יהיה לעשות שלום אם נגרש אותם. מי שאומר שהוא רוצה שלום אמיתי, בדור הזה, ועם זאת מסרב להפרד מהפלסטינים - פשוט משקר במצח נחושה, וכנ"ל מי שמעדיף את המשך המלחמה הקרה עם סוריה, על פני ירידה מהגולן. לשלום עם סוריה יש תו-מחיר ברור וידוע, ואם רוצים שלום בדור הזה, צריך לשלם אותו. אולי לשלם בהנחה, אם המו"מ יאפשר זאת - אבל עדיין לשלם אותו. הויכוח האמיתי שלי הוא לא עם אלה שהשלום בפיהם, אך המלחמה החצי קרה-חצי חמה היא האידאל שלהם - את הטיעונים של אלה לא קשה להפריך. הויכוח האמיתי הוא עם אלה שמודים שמטרתם אינה שלום בדור הזה, שהערבים הפסידו בצדק את השטחים שבידינו, ושעלינו להיות עקשנים, קשוחים ואולי גם קצת אכזריים בדורות הקרובים, בכדי לקבוע סופית את העובדות בשטח. זו השקפה לא צבועה ושונה על הדרך שעל ישראל ללכת בה. בעיניי היא דרך לא מוסרית (כשיש בצד השני מי שמושיט את ידו לשלום), מסוכנת (כי מלחמות תמיד נגמרות בצורה שונה ממה שאתה מצפה), מיותרת (כי לישראל יש מספיק שטחים לא מנוצלים) ולא מתאימה (כי ישראל זקוקה עכשיו למנוחה ולטיפול בפצעים הפנימיים, אחרי 50 שנות מלחמה וקליטת עליה). ברם, למרות כל "הקומפלימנטים" - הדרך הזו לפחות כנה. יותר מהליכוד ויותר מכל מי שמצהיר על רצונו בשלום, והתנגדותו לויתורים הנובעים ממנו. שיגידו בפה מלא: אנחנו מעדיפים מצב של מלחמה קרה, על פני שלום. אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון. מגיע לנו בזכות, וגם שווה לנו. או-אז ניתן יהיה להתווכח איתם. תודה ושלום, אורי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אחזור על השאלה - למה אנחנו מתפשרים? למה שאסד לא יתפשר גם הוא קצת ויסכים, נגיד, לקבל את הגולן רק עד קו המצוקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סביר להניח כי בלי ויתור על הגולן לא יהיה שלום עם סוריה. אני לא בטוח שעם ויתור על הגולן השלום עם סוריה יחזיק מעמד, אבל בכל מקרה גם אם ויתור על הגולן היה מבטיח שלום עם סוריה לא הייתי מוותר כי אני לא נכנע לבריונים, וכי סלסלת אוכמניות מהגולן טעימה יותר מכל הטחינה שנוזלת בשוק של דמשק כשהיא מהולה בדמם של הדיסידנטים שאסאד חובב השלום רצח בלי לחשוב פעמיים רק כי הם רצו סוריה דמוקרטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום אלמונימי, השאלה מי כאן הבריון נתונה במחלוקת. שאלת השלטון בסוריה אינה רלוונטית לשלום. כשגורבצ'וב בא לרייגן, רייגן לא אמר לו "חזור לביתך" משום שהוא הגיע ממדינה קומוניסטית שמדכאת את אזרחיה. נהפוך-הוא, הוא קיבל אותו בזרועות פתוחות תוך ידיעה שהתעלמות מהאוייב לא מעלימה אותו. כל עוד ברה"מ היא אוייב, ראשי הנפץ הגרעיניים שלה יהיו מכוונים לריכוזי האוכלוסיה האמריקאיים. עצימת עיניים לא תשנה את העובדה הזו, והעובדה שמשך 40 שנה לא היתה מלחמה בין הגושים, לא מפחיתה במאומה את הסכנה שבהליכה על חבל דק שבין מלחמה קרה למלחמה חמה (ע"ע קוריאה, ויטנאם, קובה, אפגניסטן). אגב, ראה זה פלא, היום רוסיה היא מדינה דמוקרטית. במצב קשה אמנם, אבל דמוקרטית. מה חלקה של ההתקרבות בין ברה"מ לארה"ב בכך? לסיכום, אנחנו לא ארה"ב. אנחנו קטנים ואנחנו זקוקים לשלום. השאלה אם הגולן מגיע לנו או לא אינה רלוונטית. העולם מעולם לא הכיר בסיפוח של הגולן ומבחינתו זהו שטח סורי כבוש. אנחנו אולי מאמינים שאנחנו היינו הקורבן במלחמת ששת הימים. העולם לא מאמין לסיפור הזה, כי כנראה באמת יש בו הרבה חורים. או"ם שמום, אבל מדינה לא יכולה לחיות ממש לבדה. אפילו לאירן יש נפט. לנו יש רק מוחות והייטק, מה יקרה לנו אם כל העולם יביט ויראה את העם בישראל דוחה הסכם שלום המבטיח לו בטחון ומים, בתמורה לשטח סורי כבוש (וזה *שאתה* חוש שהשטח נכבש בצדק, לא משנה כלום)? אם ישראל תסרב להסכם שלום המחזיר לסוריה את הגולן ומבטיח לישראל את האינטרסים שלה, אללה איסטור. האמריקאים לא ישמחו להמשיך לממן מצב מלחמה שכבר היה יכול להסתיים ושאר העולם יכה ויוקיע אותנו כסרבני שלום. אירוני משהו שהמלה "סרבני" דומה למלה "סרבים", ויש לי הרגשה רעה, שלצערי נראית לי די מבוססת, שהיחס אלינו עלול להיות דומה. תודה ושלום, אורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיח של תגובתך מעיד על סופו. התגרויות דו צדדיות?!?! האמנם?!? זו הפעם הראשונה שאני נפגש כאן בטענה המגוכחת שאנו היינו אשמים במלחמה. לך תלמד הסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון צנחן, אני לא יודע מאיפה צנחת אלינו, אבל כדאי *שאתה* תלך ותתעמק קצת בהסטוריה לפני שאתה תוקף ומעליב. האם זו דרכך להתמודד עם טיעונים שאין לך תשובה עליהם? תוקפנות היא נשקו של החלש. אני, תודה לאל, כבר עברתי את ימי ביה"ס, והסטוריה דווקא היה אחד המקצועות היותר מוצלחים שלי. באשר לנושא ההתגרויות, פורסם זה לא מכבר (וחזר לכותרות בעקבות הנאום של פארוק א-שרע), שמשה דיין הודה בשיחות פרטיות, שחלק מתקריות הגבול עם סוריה היו פרי יוזמה ישראלית, ומטרתם הייתה השתלטות על שטחי הפקר בין שתי המדינות. מעבר לכך, ידוע לכל שמלחמת ששת הימים פרצה בעקבות סכסוך עם מצרים, לא עם סוריה. סוריה לא היתה מוכנה למלחמה הזו, וגם אם היתה חתומה בברית צבאית עם מצרים, עדיין יש לה סיבה טובה לטעון שישראל היא זו שתקפה אותה ללא סיבה אמיתית. לסיכום, אני מקווה שלהבא תנצור את לשונך המשתלחת בטרם בדקת את הדברים לאשורם. מעולם לא היינו קדושים, ולפעמים גם לצד השני יש טיעונים טובים. אורי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |