בתשובה לאלי, 16/08/03 23:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר אתה מעדיף רייטינג על איכות. זכותך. אני גם לא טענתי כי שיטתך אינה ראויה כי היא שונה מהמקובל ולא השוויתי אותה לשום שיטה אחרת. טענתי שמהותית, על סמך התכונות הקיימות בה, היא פגומה. אני לא יודע לאילו חוקרים אתה מתייחס אבל אני מכיר כמה מרתקים למדי כמו כן אני לא טענתי שבעייתו של המאמר שאינו מלמד דברים חדשים אלא שהוא מציג הידוע בצורה פגומה. מה שאני רגיל אליו ומה שאין במאמר אינם קשורים כלל לכך שמה שיש במאמר לא כתוב היטב. אבל עזוב, מה זה משנה בעצם. אינך צריך להגן על יצירתך וזה באמת נעשה כבר מוגזם ומיותר. כתבת כפי שכתבת ובזה זה נגמר. מי שלא טוב לא שלא יקרא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה רגיל אליו כתוב בצורה האקדמאית המובנת רק לכמה חוקרים ותלמידים במחלקות לספרות באוניברסיטה , אבל הוא לא יהיה מובן לרבים בקהל הרחב שאולי יתעניינו בנושא של שירה ונתן זך אבל ידחו בגלל השפה הקשה והבלתי מובנת עבורם. אתה מוכן לוותר על כל האנשים האלה בגלל מה שאתה מכנה ''איכות'' שמשמעותה עמידה בתקנים האקדמאיים הסנטדרטיים של כתיבה של עבודות סמינריוניות ומאמרים בכתבי עת אקדמאיים . לדעתי אין שום סיבה לוותר על הקהל הרחב הזה , שלידיעתך הוא זה שמממן את המחלקות לספרות באוניברסיטה ואת כלל המחקרים האקדמאיים. לעניות דעתי מן הראוי לנסות למשוך כמה שיותר אנשים לתחומים אלה גם אם זה אומר שיש לפנות אליהם על ידי חיפוש ''רייטינג '' כפי שאתה מכנה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לפנות לקהל הרחב לא חייבים לכתוב גרוע ושטוח. איך אמר ערוץ 1 : לא חייבים לכוון נמוך כדי לפגוע. גם בקרב מי שאינם בקיאים בהסטוריה של השירה העברית יש אנשים אינטילגנטיים היודעים להעריך כתיבה טובה ולא טובה. אבל עזוב, כל העניין הזה נהיה מוגזם ומרוח. כתוב כפי שתרצה. מי ייתן ותרבה לפרסם ונהנה מדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין כאן שהמחלקות לספרות באוניברסיטאות השונות סובלות מזה שנים בירידה גדולה ומתמשכת במספר התלמידים ובאיכותם.כפי שהעיד על כך פרופסור מנחם פרי מהמחלקה לספרות באונ' תל אביב כשהתארך לאחרונה בוינט חלק לא קטן מהתלמידים היום היום במחלקות אלה מודעים רק ליצירות הספרותיות החדשות ביותר ולדבר לא מעבר לכך. ובהקשר לכך כדאי לציין שבמאמר שפורסם לפני כעשר שנים כתב חוקר ספרות עברית באוניברסיטה שכבר מזה עשרים שנה הוא פוגש בכנסים ובדיונים אקדמאיים תמיד את אותו מספר מצומצם של חוקרי ספרות עברית שאל שורותיהם לא מתווספים אנשים חדשים. סביר להניח שמאז המצב רק החמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסור מנחם פרי אחראי במידה לא מעטה לירידה ברמת התלמידים ובאיכותם ולכך שהם מכירים רק יצירות חדשות, שבמקרה יוצאות בחלקן בהוצאה שהוא מנהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אחראי מנחם פרי לירידה ברמת המחלקה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או או. זו מגילה ארוכה מאוד אבל לא זה המקום להיכנס אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסת כבר. תמשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שהכותרת פה היא "מצב מחלקות לספרות" באופן כללי ולא זו שבתל אביב בפרט אולי אומר כמה מילים על העניין וזה רלוונטי לכל המחלקות. אם כי אני די מסופק שזה יעניין את אלו שאינם תלמידי מחלקות אלה והם מן הסתם הרוב המוחץ פה. ובכן הבעיה המרכזית היא שהמחלקות לספרות הפכו לפח הזבל של מדעי הרוח. היות שכמעט כל נושא מוצא ביטוי בספרות הרי שכל נושא נראה כראוי ללימודים במחלקה: פסיכואנליזה, אידאולוגיות, פילוסופיות וכמובן כמובן פמיניזם. נראה שהתחום הפולשני והאגרסיבי הזה תוחב את ראשו לכל חור אפשרי. בתל אביב למשל מספר הקורסים בפמיניזם במחלקה לספרות שווה בערך למספר הקורסים שעוסקים בתחומים אחרים כולם ביחד ואולי יותר מאלה שעוסקים נטו בספרות. בפרויד למשל או ביונג יעסקו אולי באיזה קורס עלוב בחוג לפסיכולוגיה או פילוספיה אולם בחוגים לספרות הם יקבלו ביטוי אדיר. לי אישית אין שום סלידה ספציפית מנושאים אלה, לבד מהעבודה שאני חושב שאינם מחקר הספרות, אלא שהם באים על חשבון דברים אחרים. בשל מספר התקנים הנמוך יוצא למשל שלומדים פמיניזם אבל לא טולסטוי או לאקאן במקום סטרוקטורליזם. זאת נוסף לעובדה שכנראה אותם מומחים מתעקשים שלא להבין שמחקר הספרות הוא זה העוסק בספרותיות של הטקסט הספרותי ולא בתמונת החברה המשתקפת בו. על החברה עצמה לומדים בחוג למדעי התרבות או איך שזה לא ייקרא. זה בערך כמו שכימיה של המוח וביולוגיה של המוח יילמדו באותו חוג כי שניהם עוסקים במוח. יוצא שישן נדחק מפני חדש שגם מפוקפק בפני עצמו וכך יש לנו קורסים מלבבים על תאוריות שעוד לא יבש הדיו על הספרים שבהם נכתבו אבל תלמידים לא יודעים מי הם וירגיליוס או בירדסלי. מה שנקרא פלורליזם או ליברליות הפך פשוט להפקרות ובשם החופש האקדמי ועצמאות הסטודנט מייצרות המחלקות לספרות באוניברסיטאות דורות של בורים. נראה שהגורם הבסיסי לכל העניין הזה הוא שהאקדמיה כבר לא רואה עצמה כגורם מחנך שתפקידו להקנות ידע ולהחליט איזה ידע חשוב יותר מאחר. זה נכון גם לגבי חוגים אחרים לדעתי. אף מרצה לא רוצה להתעסק עם מה שהוא למד לפני שנים ולכן בוחר ללמד מה שמעניי אותו היום. אז לו נורא מעניין בשיעור אבל אנחנו יוצאים בורים בגלל זה .לא נזכיר את הקלות הבלתי נסבלת שניתן להתקבל ללימודים אקדמיים ואת הרמה האפסית של חלק ניכר מהלומדים אותם בחוג שלנו למשל יצאה לפני שנה תקנה שביטלה את החובה לקחת את אחרון הקורסים בספרות עתיקה תוך תקווה שהוצהרה בכתוב שהסטודנט יידע לאזן את לימודיו כראוי. נו, כבר אני רואה סטודנטים רצים לקרוא את הסיודוס ואוריפידס כדי לאזן את השכלתם האקדמית. לשם השווא, לפני 20 שנה היו 4 קורסים כאלה ומתוכם שניים חובה. התוצאה של תקנה כזאת היא בורות גדלה עוד יותר אם כי אנשים בורחים מללמוד ואם כי תלמידים מתחילים לא יודעים מה טוב להם. אם הייתי רוצה ללממוד לבד הייתי שומע חופשי. אני סומך על המוסד שיכוון אותי לפחות בתחילת דרכי אבל כנראה שאין כבר על מי לסמוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |