 |
1. 45 ימים, 13 שעות , 24 דקות עברו מאז שהחלה ההודנה. מה היה לנו? הכל. הכל חוץ משקט. כן, גם כאן באייל.
2. למי שלא יודע נסביר בקצרה. האייל הקורא הוא כתב עת אינטרנטי לענייני תרבות ואקטואליה. במסגרת זו מתפרסמים כתבות ועדכוני חדשות, במסגרתם מתקיימים דיונים. מהם יותר מעניינים ומהם פחות. יש יגידו אליטיסטי יש שיאמרו במכוון. אחרים יאמרו שיש מקום לכולם, כן, גם לויקי כנפו, אילו רק היה לה חיבור לאינטרנט במאהל המחאה. מה שכן, משעמם זה לא.
3. הנה, קחו לדוגמא את מדור השירה. לכאורה, המשעמם מבין מדורי כתב העת. מה יש כבר שם, תאמרו? מקסימום מילים מנוקדות. לפעמים עם איזשהו מסר. לא תמיד. תתפלאו. אפילו לא גל החום באירופה והבהלה להגרלת הלוטו באיטליה – 66 מליון יורו על הכף - יכולים להשתוות למידת העניין שמגלים במדור זה הקוראים, אלמונים ומזוהים כאחד, בעלי ניק ידוע או תומר ליכטש. את כולם מאחד דבר אחד. אבל קודם הפסקה קלה, איזוטרית משהו.
4. אמרנו מקודם אלמונים ומזוהים כאחד. לא דייקנו. את האייל קורע בימים אלה ממש, ויכוח נוקב מקיר לקיר בדבר חשיפת אלמונים המסתתרים אחרי כינויים שונים ומשונים. שכ"ג, ההמ"ה, ברקת, הם אינם שמות קוד לסוכני מוסד, כמו גם שיהושפט ברכה גלולה איננו מורה לתנ"ך. לא ולא. הם אחדים מאלה שמתכסים בשמות. לזכותם יאמר שהם שומרים על ניק קבוע. אחרים בוחרים להתכסות תחת כינוי כללי. "לך תדע מי זה מי" אמר לי אחד העורכים בעילום שם "ממש אורגיה אינטלקטואלית". אחרים יצדדו באי החשיפה. מה ההבדל, כך לגישתם, בין שם דמיוני לשם אמיתי. בעולם הוירטואלי לעולם אין לדעת מי עומד מאחורי שם או כינוי. מבחינתם השם יעקב אילון יכול לבוא לכאן ואף אחד לא יתרגש. טוב אולי אחת שנימנע מלהזכיר את שמה. ניסיתי לראיין כמה מהם. את כולם עטף מעטה של חשדנות. "אולי בפעם אחרת, בימים אחרים" השאיר לי שכ"ג הודעה, תוך שהוא מעוות את קולו. עד לכאן מגיעה החשדנות. נשאיר איפוא את הויכוח למקום אחר, לפעם אחרת, ונחזור לעניין המרכזי, לא לפני שננצל את ההפסקה לעוד הערה אחת. אם כבר באתם כדאי שתחפשו אחרי אחד יעקב פופק.
5. בחזרה לעניין המרכזי. לרבים מקוראי האייל לא מדובר אלא בויכוח לחיים ולמוות. וירטואלית כמובן, כיאה לכתב עת אינטרנטי. בנפשם הוא. לאחרים לא מדובר ביותר מעמידה בתור לבדיקה הביטחונית בנתב"ג בחודש אוגוסט. צפוף, לחוץ, חם ומעיק. תמיד יש כאלה שנדחפים, אבל חייבים לעבור את זה.
6. על מה הויכוח תשאלו. על מה המהומה. אם לתמצת במילה אחת נאמר - מטען. מסר. בהירות. אם לתמצת בשתי מילים: אשר שכטר.
7. הנה למשל דוגמא אחת מיני רבות - י.ברכה גלולה שהוזכר לעיל. חריף, חד מקלדת ומסך. אם היה דמות אמיתית יתכן שהיה מביא פייט אמיתי לטומי לפיד בקרב על השנינות בקרב אזרחי ישראל. בעיני אחרים לא יותר מאשר טרחן מקומי בעל חיבור מהיר. אולי אפילו לא זה. אותו מר ברכה גלולה מלין אודות העדר המסר. במילים פשוטות, בבהירות השמורה למתי מעט, בעלי מסך 19 אינץ' שטוח, שואל הוא "האם המסר הוא בבחינת חטוטרת על גבה של השירה האידיאלית?".
8. במאהל האמהות חד הוריות התלוננו על קיפוח, על אפליה. אנחנו ננסה להימנע מכך. נביא דוגמא אחרת. מן העבר שני עומד לו תומר ליכטש. כמעט לבד. הירואי משהו. מגונן בגופו על אותו שכטר ובד בבד מראה לכל כיצד יש לנהל דיון ענייני. "הויכוח כולו, איך לומר, כבר יצא לי מכל החורים" הוא אומר במסר ברור וחד, בניגוד לעמדתו בדבר הצורך באי- מסר. יחד עם זאת הוא משאיר פתח של תקוה, של כמיהה למשהו טוב יותר, התשובות תתבררנה, כך לשיטתו "אולי במסגרת של איזה מאמר עתידי". רשמנו לפנינו. נמשיך לעקוב.
9. כל מה שהובא כאן הוא רק קצה המזלג. ראש הקרחון. הויכוח מתפשט כמו אש. והאש – מתפשטת כמו בשדה קוצים. חבר מביא חבר. ניק מחליף כינוי. הנה הויכוח כבר חרג מגבולות האייל ועבר לחיה אחרת, "אוקפי" שמה. עוד מעט יקיף את הארץ כולה. בשלב זה, ניתן לומר, שכל מה שאנחנו רואים זה האבק שמלווה את העדר. עוד מעט ישמע קול רעם מתגלגל. מקצה הארץ ועד קצה.
10. 45 ימים מאז ההודנה. שקט כאמור לא מצאנו. רק קולות מלחמה. "התקפה זה ארצות הברית על עיראק, זה הלם וחרדה, זה ישראל חיזבאללה מוריד ילד בשלומי וזה ישראל מורידה חיזבאללה בשם שלומי וכן הלאה" אומר ליכטש. לא יכלנו לנסח זאת טוב יותר. לא נותר לנו אלא לסיים במילה אחת שלמדנו כאן "כדה"ב".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש